לפעמים כל מה שאני רואה מולי אלו שחפים.
ציפורים קלות, לבנות, שדואות כמו עפיפון מול רוח חמימה, חותכים
בקלות את האוויר ומשאירים אחריהם שובל רחב של שקט.
מדי פעם חוצה אחד מהם את השמיים האפורים, מזכיר לי מי היה כאן
קודם, ולמי שייך כל האפור הזה, ואח"כ להקת חסידות ממריאה לה
ברשרוש כנפיים מתוך אגם חלק.

מטוס קרב בודד ממריא, מרעיד את השמיים, חמוש לעייפה בפצצות
מהסוג שרואים רק בסרטים - פצצות לקישוט, שרק נצמדות לכנפיים
בקלילות, לא הורגות חיילים, לא שורפות ילדים ומפילות גשרים
מכוסים באבנים צהובות, שביניהן צומחים עשבים ירוקים.

השחף הצחור, שעושה דרכו צפונה באיטיות, נעזר ברוחות החמות
והמשבים שעולים מן הקרקע.

מדי פעם אני מרים את מבטי לשמיים, מתענג על השקט הפראי, ומתפלל
שהיום שכחו למלא את הפצצות באבק שריפה,
ושרק תבוא עלינו אהבה.

ושתבוא כבר.