כשנופל ירח, יורד לו ליל,
במאורות של ערפל.
קמות בריות על טבעיות
ומקברים עולות גוויות.

אך אנשים, רכי בשר,
הם נבדלים מכל השאר,
כי בלי שיניים, בלי טפרים,
הם מאכל ליצורים.

האנושים - הם לא טיפשים,
כי יש בינה במקום שרירים.
והם המציאו בייסורים,
אבק שריפה ותותחים.

אך האדם מזמן שכח,
לשם מה יצר אקדח
יורה כדור, בבד עטוף
אל חברו, אל תוך הגוף.
והיצורים האפלים,
בתוך קברים יושבים-שוכבים,
בשקט-שקט מחכים,
בקבריהם מגחכים.

כשהבריות המרשעות,
חזרו לזחול בין השקיעות,
בשאגות, צמאות לדם,
קורעות להן פיסות אדם,
כבר לא נשאר עוד איש מגן
בתוך כל הבלי החן,
לשמור משמר מכל פשעים,
מגן אנוש בין עוולים.