ולפעמים גם מתחילים להתגעגע
לימים, שספק היו או לא היו
בזמן שהם נחוו הם הצטיירו בצבעי כתום מקסים ולבן בוהק
סמוך לסיומם הם הצטיירו בצבעי בז', ושחור
עכשיו הם מצטיירים בצבע ורוד חזק. ורוד בוהק
ורוד מסנוור...

אני קורא לי עוד סיפור
מעיין בעוד שיר קצר
מתבונן בתגובות הרשומות בקפידה רבה
וזיכרונות מתחילים לזרום
געגועים מתעוררים להם ממרבצם

מה זה הדבר שהיה אז?
מה הצלחתי לאבד בכזה כישרון?
האם באמת איבדתי את זה, או שפשוט ברחתי ממפלצת?
מפלצת רירית, עם לוע גדול ומאיים
מהסוג הזה שיכול לסקרן אותך
שיכול לגרום לך להתקרב אליו, עוד צעד, ועוד צעד
לנסות לגעת ולחוש, אולי אפילו לטעום...
טעם שמעולם לא חווית, אך תמיד רצית

ובסוף רק לחוש את כריתת הראש
או אף יותר גרוע - את כריתת הלב

אבל אני יצרתי את המפלצת הזאת
היא נוצרה מהלב והאישיות שלי
היא ניזונה מהספקות ובעיקר מהרצונות
היא יודעת בדיוק מה אני רוצה, ולפיכך - מה היא רוצה
ואיכשהו, אחרי שכביכול ברחתי ממנה
היא יודעת בדיוק מתי להופיע

היא מחזירה את הספקות
מחזירה גם את הגעגועים
מזכירה לי את האנשים הנחמדים/לא נחמדים
האנשים שהכרתי ואהבתי במשך זמן מה
זה נראה כאילו פספסתי משהו כל כך גדול בחיים שלי
ואין עוד מה לעשות חוץ מלהרהר... ולחייך