ראיתי אותה קודם.
ילדה קטנה במכנסיים אדומים וחולצה צהובה, ילדה קטנה שמחפשת
תגובה, ילדה קטנה עם המון אמביציה וחלומות יפים על שינקין
וגלידה ועל איזה חבר...
עכשיו היא בטח מסתובבת לה בכל העולם, טוב נו, לא בכל העולם
ואפילו לא ברבע ממנו, אבל בכל זאת, מסתובבת לה ילדה קטנה,
ואומרת כמעט לכל אדם שני ברחוב כך: "כתבתי סיפור, שלשום באחת
בלילה, ויש לי כבר שניים וחצי פרקים, ואני רוצה את דעתך, אם
אפשר, אם לא אכפת לך..." ולא שוכחת את הנימה של הגאווה, כמובן,
זה חשוב. להצלחה. ואז כולם אומרים לה: "ילדה זה יפה, זה ממש
יפה ואת חייבת להמשיך..." או כך פחות או יותר היא סיפרה לי, כך
אמרו לה.
ואז היא הולכת לשוק וצועקת בקולי קולות, שכולם ישמעו כי זה
הרי חשוב, להצלחה. "תשמעו, אני אומנם לא... כלומר אתם לא... לא
מכירים אותי בטח... אבל... יש לי סיפור... והוא ממש צריך המשך
ו... זה קצת קשה לו... כלומר למצוא אותו... את ההמשך..." ואז
הם באים אליה אחד אחת ואומרים " ילדה, את חמודה, אבל הסיפור
שלך, הוא צריך קצת זמן, הוא לא יבוא אם לא תתני לו..."
ואז היא חושבת "אוףףףףףףףף כמה שזה מרגיז. אבל מהצד השני הם
בטח צודקים..."
אבל היא לא מתייאשת.  היא ממשיכה, בינתיים,  הרי להתייאש, זה
הרי לא יעזור, נכון?
ויש לה חלומות.
המון חלומות, בעיקר על גלידה ושינקין ועל איזה חבר וגם על
רישיון ועל חוף הים ועל... ועל... בקיצור יש לה המון. והיא
רוצה דעות, רוצה להישמע, לקבל תגובות.
היא עדיין קטנה ובטח לא יודעת שיותר מידי דעות זה לא חכם
במיוחד... זה עלול לבלבל אותה... ובסוף היא עלולה לצאת מהריכוז
והיא לא תדע מה היא רוצה ומה היא צריכה ו... לא, לא היא לא
תתבלבל... היא לא תיפול, אני יודעת... היא יותר מדי חזקה בשביל
ליפול... היא תחזיק מעמד...  ראיתי אותה קודם... לפני כמה ימים
באיזה רחוב פה... מי יודע איפה היא עכשיו...  ואם אראה אותה
שוב... על כל פנים אני מקווה שכן... היא הייתה חמודה... כזאת
תמימה קטנה
ועם הרבה חלומות...