עכשיו,
מיליון מחשבות מציפות לה את הראש,
היא מבולבלת עכשיו,
מנסה לעשות סדר,
לארגן מחשבות,
והמבט שלה לא כאן,
המבט שלה לא יודע מה הוא רוצה,
מרוחק,
מבולבל כמוה,
ואם תשאל אותה עכשיו מה היא הכי הייתה רוצה,
מה יעשה אותה מאושרת,
כמעט לגמרי,
היא תגיד לך - חבר
כן בטח,
היא הייתה מתה שיהיה לה אחד כזה,
אחד כזה גבוה,
עם עיניים חומות וריח אפטרשייב,
מתה לאחד כזה,
כזה חבר שיהיה רק שלה,
והיא, רק יושבת פה,
לא מעיזה כלום,
נשארת עם הרצונות שלה וזהו,
כלום לא אמיתי,
הכול רק מחשבות על דף,
יושבת לה על אבן,
כאן,
כותבת,
שותקת,
ברוח,
ורק רוצה נורא...
נורא...
נורא...