נשאבת אליך בקורי עכביש,
מחכה,כלא נושמת,
את אורך להרגיש
ולקחו אותך.
אתה היית האור בחיי
ועכשיו רק החושך נותר
החיסרון שלך,הותיר בי חור שלא נסגר.
לקחו אותך...
בתמימות שלך ובעיניך הטובות,
גרמת לנישמתי להתאחות
לקחו אותך...קרעו אותי לחתיכות,
וליבי מתפורר לרגליך.
אני בוכה ומתפללת
רבות על נשמתך
בוכה לאלוהים,
מבטיחה מה שלא אוכל לתת,
רק כדי שתחזור,
שאוכל שוב לראות אור.
לקחו אותך ושברו אותי.
שנים עוברות ואני זוכרת עוד,
את אובדנך חשה על בשרי,
יום יום,
ולא נשאר לנשמתי מקום לחלום...
לקחו אותך.
כשאני זקוקה לך כל כך,
"למה לא תחזור אליי אם כך?"
אך השקט שורר בחדר,
והחושך בליבי נשאר,
וממך- שהיית הכול,
דבר לא נותר,
ואני מאבדת גם את זכרונותיי....
מחכה לך עד אין קץ
ושוב בוכה שתחזור
ותפילותיי נופלות,
על אוזניים ערלות,
ונשברתי.
בלעדייך,אני אבודה.
צועקת בלי קול.
רוצה לומר תודה,
תודה על הכול,
על כל מה שהיה לי,
על מה שנתת,
שלא יהיה לי עוד.
רועדת,
מחפשת תקווה,
זוכרת ממך
רק הרבה אהבה.
שרק ממך קיבלתי,
ולקחו לי אותך....