ליידי ליליאנה
בארמון כבה האור
נכנס חורף ארוך וקר
רטיבות בקירות, סדק וחור
עברה שנה, אולי ואולי לא שנה
הלב יודע הכל ורושם כל מילה
שום סימן חיים, שום הבנה
לפעימות הלב אין כוונה
היו ימים ששמלתך הלבנה
נשרכה אחרייך במדרגות הטירה
ושבעים משרתים עם פיאות פשתן
הביטו וקדו קידה עמוקה
בלילות הקיץ יש מוסיקה קלילה
וצרצרים למודי נסיון מצטרפים למקהלה
אך בחורף קר והפעם במיוחד
שום סימן חיים, אף לא רמז אחד
את נשיקתך אני אוצר עמדי
כזכרון רחוק ומתוק
ובלילות הקרים והגלמודים
היא בתוכי כל כך עמוק
לידי ליליאנה, עד כמה שמך נערג
אף שאינך כאן אני זוכר הכל
את חרוזי אקפל ואכניס לבקבוק
אשלח אותו אלייך על פני הים הכחול |
