איל חלד / נפשי |
מארה בפי אליך, מידה נאה המשטמה
מפלט מכל דבר, אך ארוך וממרט
מותיר אותי לבדידותי, את הסבל לשרת
איכה היא ישותי הפכה פתע ערירית ?
כעלוות עץ על מרצפת, באשמורת ליל סגרירית
ניזונים הריק והבדידות, כעדת עורבי יער נגועה
את בשרי הם מנקרים וסובאים גם מן הנפש הפצועה
מביט אני בדאגה אל רקיע תכלת
אך מחייך חיוך קטן, הינה תקווה דרכה סוללת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|