אורי גלעד / עטופה בנוצות |
עיניה זוהרות כפנסים ממעל,
יש האומרים שכעטלף מסתורי היא,
אך עיניי רואות מבעד.
קול צחקוק נשמע באפלה,
צעדי חרש נשמעים בדממה,
פניי מחווירות עד כדי שלג,
ונמס אני כשהיא יוצאת למתקפה.
מביט אני לכיוון הציפורים,
ושם היא, עטופה בנוצות,
דוהרת לכיווני, מי שמע,
לא אני.
השירי עורך, אני מצווה,
או תחזרי לממלכתך, הנני רק איכר,
ואם תתני חיוך, ואם אדע כי טוב,
כי טוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|