עכשיו, רק אני ואת.
את משקפת אותי, מכערת אותי, מייפה אותי, מרוקנת אותי.
אני רוקדת מולך, ונזכרת בימים ששיקפת אותי עם הרבה יותר חשק,
עם הרבה יותר אהבה, עם בחור נאה שאוחז במותניי ורוקד אתי עד
שנגמרת המוזיקה ומתחילה השתיקה.
עכשיו, רק אני ואת.
את מעליבה אותי, מגנה אותי, פוצעת אותי, שורטת אותי.
אני מתלבשת מולך, ונזכרת בימים שהייתי נשארת עירומה, עם גוף
צעיר ומתוח, בלי צורך ללכת לעבוד, עושה פוזות לפניך כאילו היית
קהל של מאה אלף איש באיצטדיון וומבלי. ואת היית מסמיקה לך,
יודעת שאת הקהל היחיד. ונהנית לך לבדך מהמחזה.
עכשיו, רק אני ואת.
את מנחמת אותי, הורגת אותי, מלטפת אותי, מסכימה אתי.
וגם את מתגעגעת. |
