הרעיון הצית את הראש שלי באש.  אולי זה הטקילות, אולי החושך,
אולי האורות הצבעוניים המהירים, אולי המוסיקה שדופקת בראש,
אולי האנרגיה טעונת ההורמונים שיש באוויר - פתאום נחתה עלי
השראה.  זה לא שינה כלום באותו הלילה כי המסיבה כבר התקרבה
לסופה וגם ככה אי אפשר לתפוס בה מילה עם אף אחד כמו שצריך.
שבוע הבא תתחיל המהפכה.

פתחתי את העיניים והסתכלתי על השעון ליד המיטה, השעה היתה
13:07 והשמש זרחה בחוץ בעוד יום שבת יפה.  המחשבה על הרעיון
היתה כל כך חזקה, שזה היה אחד מהדברים הראשונים שחשבתי עליהם
בעוד אני מרוקן מגופי את האלכוהול הזול של אתמול בלילה.
הורדתי את המים, שטפתי ידיים, ניגבתי אותם טוב טוב והרמתי את
הטלפון האלחוטי שלי להתקשר לחברי הטוב רועי.  כהרגלנו דיברנו
על השבוע שהיה, בנות, פוליטיקה, בנות, המסיבה של אתמול, ואז
הפלתי את הפצצה.  
"אתה יודע רועי, בדיוק חשבתי אתמול אחרי שהתחלתי עם הבלונדה
במועדון,"
"איזה בלונדה ?"
"אתה לא זוכר, היחידה שם שנראתה נורמלי עם הגופיה הלבנה."
"אה בסדר, תמשיך."
"בכל מקרה, אחרי שקיבלתי ממנה את התירוץ הרגיל של 'יש לי חבר',
פשוט היכה בי הרעיון שישים קץ לכל הארוגנטיות והסנוביות
המגעילה וכל החרא שבן שרוצה להתחיל עם בת מקבל.  סוף לשקרים,
די לטיזריות, לא עוד נקבל יחס כל כך גרוע."
"אתה נשמע כמו איזה מיליטנט.  חוץ מזה, טיזריות זה לא בהכרח
משהו רע אתה יודע..."
"בסדר, אבל אתה מבין למה אני מתכוון."
"נוווו, אז מה אתה הולך לעשות ?"
"מאוד פשוט.  אני מתחיל גל של התעוררות רוחנית למען העתיד של
כל הרווקים בארץ, ואפילו בעולם, אם יש עוד מדינות ששם הבנות גם
יכולות להיות כל כך ביצ'יות.  פאקינג שביתה.  החל מהיום אני לא
מתחיל יותר עם אף אחת, לא משנה עד כמה טוב היא נראית."
"חחחחח, אני רוצה לראות אותך עומד בזה."
"אתה יודע טוב מאוד שיש לי כח רצון ומספיק עצבים בשביל להראות
לבנות האלה מאיפה הדג משתין."
"טוב, צודק, באמת לא מגיע למישהו כמוך לקבל את כל הריג'קטים
שקיבלת."
"אפשר לחשוב שלך יש הצלחה כל כך גדולה..."
"אתה יודע מה, I'M IN, ואני מפיץ את השמועה לשאר הבנים שאני
מכיר.  אז מה השם של ההתעוררות הזאת ?"
"ריג'קט.  קצר וקולע."

וככה זה התחיל.  בסוף השבוע הראשון רק חברי הקרובים היו בעסק.
לאחר שבוע הם צירפו את החברים שלהם.  שבוע לאחר מכן, גם החברים
שלהם הצטרפו.  "ריג'קט" קיבלה חיים משלה ועלתה במהירה לליגה
הלאומית - דיברו על זה בפלאפונים, בשמירות, באוטובוסים,
בקולנוע, באינטרנט, ואיפה לא.  רווקים מתוסכלים מכל הארץ דיברו
על איך שהבנות בארץ סנוביות.  נמאס לכולם לצאת לפאבים
ודיסקוטקים בהם הבנות מנסות לגרות אותנו להתחיל איתן עם כל
חבילת האיפור-לבוש-מינימלי-צמוד והמבטים המזמינים, כשכל העסק
מסתיים מצידן בשקרים וזילזול.  מה, הן לא יודעות שלא קל להתחיל
איתן ?  הן לא יכולות להיוד יותר נחמדות ופחות עוקצות ?  ומה
עם השקרים ?  הסתבר שלא רק לי נמאס, זה היה מעל ומעבר בשביל
הרבה גברים בארץ שהרגישו שהגיע שעת האפס.

יצאתי לאותו הדיסקוטק שוב לאחר חודש.  כשנכנסתי הופתעתי לטובה
לראות קבוצות של בנים רוקדים לחוד וקבוצות של בנות לחוד.
"חיילים, יוצאים לקרב!" אמרתי לחברים שלי בחיוך רחב והם צחקו.
הקפצנו טקילות והתחלנו לזוז.  באותו הערב כמעט אף אחד לא התחיל
עם אף אחת, כאשר מי שניסה נחל תבוסה.  ראיתי אותן מתלחששות
ונועצות מבטים חטופים.  ראיתי את המחשופים ואת מכנסי העור.
אבל לא עשיתי כלום כנגד הרגלי וכמוני עשו עוד רווקים בדיסקוטק.
האמת היא שהבנות בכלל לא נראו משהו - רובן היו שמנות ונמוכות
או גבוהות ומכוערות ככה שלא היתה בעיה לא להתחיל איתן.  בכל
אופן באותו הערב הן לא הגיבו בשום צורה, אף בת לא ניגשה לבן
אפילו רק בשביל לרקוד איתו.

מאז אותו יום שישי היה מתח גבוה באוויר בכל מקום בו היה לפחות
בן אחד ולפחות בת אחת.  כשיצאתי לקניות באור היום, ראיתי את
הבלבול בעיניים שלהן.  היה קשה להן להבין מה איך ולמה בנים
הפסיקו להתחיל איתן.  משיחות חטופות עם ידידותי ומה ששמעתי
ברחוב הבנתי שהן מרגישות פתאום הקלה שלא מתחילים איתן יותר בכל
מקום.  חייכתי כששמעתי את זה, זה רק הצעד הראשון, בדיוק כמו
ששונאים את התיכון אבל לאחר כמה שנים כמהים לחזור אליו שוב.
כמו כן קיבלתי גם מבטי הזדהות ומילים טובות מאחים לנשק -
צפונים, ערסים, פריקים, חנונים, היפים - גזע, מעמד, דת, וכל
שאר הדברים החומרניים לא שינו, כולם היו ריג'קטים.

הלכתי לכמה פאבים בשביל לראות מה הולך באותו הסוף שבוע.  נראה
למעשה שהבנות חגגו את עצמאותן מהגזע הגברי בשתייה שירה
וריקודים.  הן הרגישו כביכול הקלה שהן יכלו ללכת ברחוב ולבלות
מבלי שאף אחד יתעלק עליהן.  הבנתי שזה תיסכל מלא גברים, למרות
שהם ידעו בדיוק מה יקרה שבוע לאחר מכן ובאמת קרה שבוע לאחר מכן
- במקום לשתות לרקוד ולשיר משמחה, הבנות עשו את זה מתוך עצב
ותיסכול.  אף בן לא התחיל איתן יותר, אפילו הערסים!  רגשות
נחיתות הציפו אותן מה שגם ראו ממש יפה על הפנים המדוכאות שלהן,
ולפי דיבורים קולניים שנשמעו מפה ומשם בסגנון "את חושבת שאני
נראית שמנה בחולצה הזאת !?".  כמובן שחגגנו עם הרבה בירה למשמע
דברים כאלה, ניצחנו במערכה הראשונה.

במערכה השנייה גם ניצחנו.  תיסכול מיני.  הרבה תיסכול מיני.
באותם שבועות עלו פלאות מכירות של צעצועים וויברטורים למיניהם
בחנויות הסקס ברחבי הארץ.  ידיעות אחרונות כתבו על זה, ולא
הצליחו לעלות על התופעה (היו ריג'קטים בתקשורת שדאגו לנושא).
זה לא סיפק אותן ליותר משבועיים ועד מהרה נראו בנות לחוצות,
מתוסכלות, ועצובות ברחבי הארץ, כי מה לעשות, אי אפשר להחליף
בשר בפלסטיק.  עוד יותר תסכל אותן לראות איך אנחנו הבנים
מאושרים (צריכת ניירי הטישו גם עלתה באותה התקופה) ומתהלכים
ברחובות בהליכה עם גב זקוף וחיוך על הפנים.  הבנות נעצו בנו את
עיניהן אבל הפנו אותן לכיוון אחר ברגע שהיינו מסתכלים.  זה גרם
לפרצי צחוק רנדומליים של בנים ובכי של הרבה בנות ברחובות,
עכשיו הן הרגישו איך זה כשמצחקקים ומרכלים עליהן.

לא ברור מה קרה מאז, אבל כנראה מישהו מהבנים נשבר.  נראה שהן
הבינו פתאום מול מה הן מתמודדות.  בנות שמנות רזו עשרות
קילוגרמים, נמוכות עלו על עקבים, גבוהות ירדו מעקבים. בחנויות
הבגדים, מכוני הכושר, מעצבי השיער, ואצל מנתחים פלסטים לא היה
מקום לנשום - הכל היה מפוצץ בבנות שרוצות לשפר את המראה שלהן
בתקווה שנמשך אליהן כל כך שלא נוכל להתנגד יותר מלהזיל עליהן
ריר ולהתחיל איתן.  ראו את השיפור בצורה שלא תאמן - הרחוב נהיה
פתאום כמו תצוגת אופנה של VICTORIA'S SECRET עם יפיפיות בלבוש
מינימלי ולפעמים שקוף שמתהלכות להן תוך כדי ניענוע גופן
האלוהי.  דבר זה אכן גרם לפשיטת רגל של מסלולי הדוגמנות, כי
בעצם כל המדינה הפכה למסלול אחד ארוך (NASA צילמו את זה מהחלל
עם אחד הלווינים שלהם), כל מי שהסתכל דרך החלון ראה מעצבים
ועוד מאני הברנז'ה יושבים על המדרכה ומסתכלים על התצוגה.

היה מאוד קשה שלא לעשות כלום בנושא.  אני הצלחתי להחזיק את
עצמי בשכנוע עצמי כבד, אבל בנים אחרים לא החזיקו ופשוט יצאו
למסעות צייד.  רק מה ?  הדבר יצר את האפקט ההפוך לו קיוו
הבנות.  בגלל שהן היו כל כך מרוכזות בעצמן בגלל כל הטיפוח
העצמי שהן היו צריכות לעשות כל יום, הריג'קטים והזלזול שהן
נתנו לאותם בנים שהתחילו איתן נהיו הרבה יותר קשים ומעליבים
מאי פעם.  משפטים כמו "עוף מהפנים שלי יא מכוער", "אם היית
הגבר האחרון בארץ עדיין הייתי אומרת לך שיש לי חבר", ו- "לך
תקנה שעון במקום לשאול את כולן מה השעה" נאמרו בתדירות גבוהה
ובמרירות נוראית.  אותם הבנים קיבלו מוטיבציה וכעס מחודש
להמשיך במאבק, כשבנקודה זאת היה ידוע כבר לכלל הציבור על תנועת
ריג'קט.  היו חולצות, דגלים, סטיקרים, תחתונים, קלפים, ומה לא.
הסמל נראו כמו מעין תמרור אין כניסה כשבתוכו הסמל של המין
הנשי (העיגול עם הפלוס).  התנועה קיבלה סקירה מלאה מכל כיוון,
כשבעצם היא היתה מאוד עממית ואנרכיסטית - למרות שהגיתי את
הרעיון, לא הרגשתי שום צורך למנהיגות או משהו בסגנון.  כל מה
שהספיק היה רעיון וקומץ של אנשים לגלגל אותו וכך אכן היה.  

המצב המשיך פחות או יותר ככה עד למה שהתברר כיום הקרב המכריע -
הסילבסטר.  נכון, זה לא חג יהודי ועד לאותו הסילבסטר לא חגגו
אותו יותר מדי אנשים בארץ.  הפעם היתה זאת הסיבה הכי טובה שרק
יכלה להיות למסיבה.  לא הספיק לאוכלוסית הבנות בארץ שהן הפכו
במשך המאבק לדוגמניות על - בשבוע לפני השנה האזרחית החדשה
התרוצצו הבנות יותר מהר מאי פעם בין מכוני היופי וחנויות
הבגדים, כאילו הן בהכנות לקראת מלחמת עולם שלישית.  אנחנו
הבנים היינו מאוד שאננים ולא ראינו בזה שום דבר חשוד, להיפך,
מה רע שהן יראו יותר טוב ?  בכל זאת משהו הסריח באוויר (בשמים
יקרים) והרגשתי שמשהו קורה מתחת לאף שלנו.

ליל הסילבסטר הגיע.  בחוץ היתה הרגשה של חגיגה, כולם היו
במסיבות ענק שלא נראו עד כה בארץ.  התארגנתי עם חבריי ויצאנו
למסיבה הכי אקסקלוסיבית בתל אביב על הגג של מגדל השלום.
כשהגענו לשם לא האמנו למראה עינינו - המקום היה פשוט מוצף
בבנות בשמלות ערב סקסיות להפליא, הן מעולם לא נראו כל כך
מושלמות.  המסיבה החלה במוסיקה ריקודים ואלכוהול כמו כל מסיבה
טובה, אבל הפעם משהו היה שונה.  הפעם, בניגוד לכל המסיבות שהיו
אי פעם בהיסטוריה האנושית משום מה הבנות הסתכלו עלינו.  לא סתם
הסתכלו, ממש נעצו מבטים כאילו שהן מוכנות לקרוע מעליהן את
החזיות ולהשתתף באורגיה ענקית על ריצפת הגג.  כשהסתכלנו עליהן
הן לא הפנו את מבטיהן הצידה.  להיפך - הן גירו אותנו בריקודים
סקסיים, ליקוקים איטיים של שפתייהן, ונגיעות מפתות בגופן.
בסופו של דבר על כל בן ננעלה בת ורקדה לידו במגע מאוד מאוד
צמוד כמו פצצה חכמה שפגעה בין העיניים של טרוריסט עיראקי.
איתי רקדה ברונטית בגובה 1.75 בערך עם עיניים כחולות בשמלת
סטרפלס שחורה שלא השאירה הרבה דימיון לשדיה העגולים או לעכוזה
המוצק.  עמד לי חזק וראו את זה גם אצל שאר הבנים, אבל לא נראה
שזה שינה למישהו, כי כל האקט הזה נעשה ללא שום דיבור מאף אחד
ואף אחת.

הרגע הגדול הגיע, והDJ החל לספור לאחור בצעקות נלהבות
"10...9...8...7...6...5...4...3...2...1....." ובלי שמץ של
אזהרה התנפלו הבנות בנשיקות חושניות על הבנים, נשיקות מרהיבות
שעד לאותו הלילה היו שמורות רק לסרטים רומנטיים בהוליווד.  כך
במשך דקות שלמות המשיך התענוג, מימי לא חוויתי נשיקה כל כך
שמיימית.  הרגשתי שהבחורה המיוחדת הזאת שעומדת בפניי היא אהבת
חיי, ואני בטוח ששאר הגברים היו שותפים להרגשה הזאת.  לאחר
שהפסקנו להתנשק והסתכלנו עמוק אחד לשניה בעיניים הרגשתי שהמאבק
נגמר.  ניצחנו.  הראנו להן מי אנחנו ולמה אנחנו מסוגלים ועכשיו
הן יהיו שלנו לנצח!  לא עוד ריג'קטים!!!  פתחתי את פי ואמרתי
כמו ילד קטן שמדבר עם מלכת הכיתה "היי, איך קוראים לך ?".  אבל
היא, היא נתנה לי חצי חיוך ואמרה "דנה, אבל יש לי חבר" והלכה
ממני.  אחרי דקה עיכלתי מה קרה לי כששמעתי וראיתי מכל כיוון
אפשרי איך שהבנות צועקות צוחקות ומתחבקות.  הפסדנו.