בדיוק אז הוא נפטר.
גם מההרגל המיוחד של קנית שום דבר בכל מחיר.
כעת זה נעשה לי ברור לגמרי אני נעשיתי הסטוק שלו עד סוף ימיו.

איש לא יקנה אותי ממנו.
הלב שלי התכווץ כשפתאום ראיתי  עד כמה נחוץ ילד.
ילד  שירש את כל הגבולות והחומות שבנה והחזיר אותו אחר אל
המציאות ודאג גם להחליף את השלט שעל דלת הכניסה
ל "כאן גרים באושר דרל פרל ולודוויג הקטן"

רק הלילה, כאשר הנחתי את ראשי על הכר ניצלתי את העובדה שהוא לא
בלחץ ושאלתי : אבא, למה הורשת לי כל-כך הרבה ערמות של "אולי"
"נראה"  "בהזדמנות" "קצת עסוק" "קצת עייף" "תהיה גבר תפסיק
לבכות" ורק זיכרון אחד  קטנטן  של "אני אוהב אותך"
טמנתי אותו עמוק.