|
אני מטייל לי על במה ענקית,
יוצא לקרוא מחשבות של אנשים אחרים.
מחשבות שחושבים כשנמצאים לבד
ומחשבות שחושבים בהמון האנשים.
מחשבות קטנות על אהבות ישנות
ומחשבות גדולות על תוכניות לחיים.
מחשבות מפחידות על מוות ופיגועים
ומחשבות שמחות על גלידה וממתקים.
קראתי מחשבות של ילדים ומחשבות של זקנים,
ומחשבות של בודדים ומחשבות של אוהבים.
גם מחשבות של כמה אנשים יצא לי לקרוא
ושל מישהו אחד שרואה את העולם שלי קצת מהצד.
ומחשבות של איש קטן עם חזיונות גדולים
ומחשבות של ענק מפחיד שאוהב ילדים.
אני קורא הרבה מחשבות ואף אחד לא יודע
אני צועק לעולם ואיש לא שומע.
אני מזמר מזמור ישן של מחשבות על שלום
ושיר חדש על אתמול והיום.
ומחשבות של אמן שמסתכל מהצד.
ומחשבות של תליין שמרגיש קצת לבד.
ואני עובר בין כולם ורואה מה הם חושבים.
אך כשמסתכלים עלי מהצד אין הם יודעים.
וכמה שינסו הם לא יגלו.
את המחשבות שלי הם אולי יקראו. |
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.