אבי היה נהג האוטובוס הקבוע של היחידה במשך 3 שנים ברציפות , אבי הגיע מדי
שבוע ליחידה והיה עובד עם הצוותים.
אבי, לא היה רק נהג, אלא הרבה הרבה מעבר לכך, דאגתו לחיילים היתה דבר נדיר
הנחישות והרצון לעזור לתת לאחרים היתה מעל הכל. בימי הפעילות בצפון היה אבי
"מבלה" את רב זמנו בצפון בנסיעות הלוך חזור, באימונים ובמסכמים הקשים בייחוד -
אהב אבי להשתבץ דווקא בשל הקושי והעומס של אותו שבוע - אבי היה מחכה בנקודה עם
פריסה מכובדת שהיה מארגן לחבר'ה ביוזמתו ומעצמו.
רבות היו הפעמים שאבי נשלח ליחידה בכדי לחתום על ציוד, למשוך מזון או לבצע
מטלות צוותיות אחרות, מעולם לא אמר "לא", תמיד יזם ועשה ככל שיכל.
הכינוי הבולט של אבי היה "האבא של החיילים"- וכך באמת היה,
דאגתו לכל חייל וחייל, כולל בעיות אישיות, מקצועיות ובכל דבר ניסה לעזור. את
הדברים שאבי עשה הוא עשה מתוך תוכו ולא כי מישהו היה אומר לו לעשות כך.
הקשר שפיתחו החיילים החיילות והמפקדים , מהראשון ועד האחרון היה דבר לא רגיל,
תופעה נדירה.
גאוות היחידה שהייתה לאבי והמוטיבציה לשרת ולתרום לה היו לא פחות מכל חייל
ומפקד ביחידה. על האוטובוס מרחוק היה ניתן לזהות את סמלי היחידה מודבקים בגדול
וכתובת "צוות אבי" בחזית.  
ב-19.1.01 יום ו' בחזרה מפעילות מבצעית באיו"ש, ארעה תאונת דרכים עם האוטובוס,
אבי נפצע קשה ואושפז בטיפול נמרץ. גדולתו ואופיו החזק בלטו בכל דקה מרגע
התאונה עצמה (ששם למרות הפציעה הקשה לא איבד הכרתו ושפיותו ואף הורה לחיילים
איך לסייע לו) ובכל תקופת האשפוז נלחם בכבוד ובאומץ, תמיד הדהים את הצוות
הרפואי במאבקו ובמצב רוחו למרות מצבו הקשה.
ב-12.3.01 נפטר אבי במחלקת טיפול נמרץ לאחר 8 שבועות של מלחמה על חייו.
ב-14.3.01 התקיימה הלוויתו של אבי, בבית העלמין ברחובות, שם נכחו חיילי ומפקדי
היחידה בעבר ובהווה והוקירו לו כבוד אחרון.
(מתוך ההספד לאבי)