במדברות האינסוף הריקים
אדי יצרים לוהטים
עולים ומעוותים את הנוף
בתחנות שבין מצוקי הבדידות
נפשות פועלות
סכינים ננעצים לא פעם
עד שכשוך יובלי דמים בחולות
וזעקות מהדהדות עצמן לאיבוד

לעיתים, כשנלאו הימים מקפוח
יפר זמזום חרישי
את שגרתו של הכביש החוצה
ובעלי פונדקים ותיקים
ימהרו לאטום את הפתחים

ובין אדים הזויים על אופק הצהריים
תתייצב דמות זעירה ללא נוע
מלווה את צלילי הזמזום הגובר על הדם
אך עד קרב יום אל בין ערביים
יהפכו הצלילים לאופנוע
והמראות - לצל אדם

ולעת דמדומים
אדם-מכונה שועטים וקרבים מן האור
ואקדח עיוור שלוף אל הליל
מחורר נשמות תועות לנקודת אל-חזור

אדמכונה
בזרוע נטויה
מחורר נפשות פועלות
מפורר יצרים לוהטים
מחורר וחוזר מפורר וחוזר
וחוזר וחוזר
מכונה


=====
הערה:
השיר הוא אנלוגיה להתרחשות (משוערת) של שקיעה למצב פסיכוטי.