...תליתי דגל לבן והפסקתי לחשוב על זה. חשבתי שבזה העניין
נפתר.
לפעמים, השכנוע העצמי הגדול מסמא את המציאות.
לעתים, אני מרגישה כל כך מזוייפת וכך כך לא טבעית.
אבל זה הטבע שלי. ואני כבר לא יודעת מה היא אני בתוך כל הסבך
הזה.

תליתי דגל לבן בתוך כל הכאוס הזה. ניסיתי להשלים ביני לבין
עצמי והכרזתי על הפסקת אש.
לפעמים, אנחנו שוכחים לסלוח לעצמנו.
לעתים, אנחנו מחמירים עם עצמנו יתר על המידה.
אבל אנחנו צריכים ללמוד לקחת את עצמנו בקלות. וכבר ממש לא ברור
לי מה לעשות עם עצמי ברגעים שכאלה.

תליתי דגל לבן וניסיתי להרגע תוך כדי. אחרי יומיים של שלום קר
ברור לי שזו רק ההתחלה.
תמיד, המלחמות בתוכי ימשיכו לטוב ולרע.
לעולם, יתנגשו להם לב ושכל בעתות הכי שבריריים
אבל זה חלק מהתהליך. ואני מנסה לעבוד על עצמי שלא לכעוס עליי
יותר מדיי כי באמת-אבל שלא התכוונתי...