לפעמים אדם מתעורר משנתו
עם עצב עמוק ומייסר
מחטט האדם בעמקי נשמתו
מחפש ואין לו הסבר.
אדם מעונה מחפש לו תשובה
להסיר מנפשו ייסורים
אחד מקבל גורלו בכניעה
ואחר מוצא אלוהים.
חוקר האדם ודורש ובודק
ושואל וקורא בכתובים
ונפשו מתענה וגופו מתפרק
ואינו מוצא ניחומים.
והנה קול מהדהד מזדעק
מיוסר ממגף קלגסים
ודם אבותיו מהאפר זועק:
"בוא בני, בנתיב הדמים".
הולך האדם בנתיב הדמים
ומוצא עצמו מול כבשן
ורואה את בני משפחתו הטבוחים
נשרפים ועולים בעשן.
הלב בחזה מתפרק לרסיסים
והדם הולם ברקות
ורוח נשמות מיליוני יהודים
מייבשת עיניו הדומעות.
"זכור ונצור את זכרינו לעד"
מבקשות נשמות הטבוחים
"חבק את קרובינו ויחד תצעד,
חזרה במצעד החיים".
מתעטף האדם בציצית וטלית
בצבע כחול ולבן
וצבעי הצורר שקם להשחית
נמוגים באוויר כעשן.
מחבק האיש את בנו הבכור
ובדרכו לביתו הוא נשבע:
"במצעד החיים ננצור ונזכור"
ונפשו מוצאת מנוחה........
פברואר 2001 נכתב ליום השואה
70 |
