קוראים לי יואב מאירי, אני בן שבע וחצי ואני עולה לכיתה ב'.
השם של המורה שלי זה מאירה. היא לימדה אותנו שהעיזה זאת הנקבה
של העז, והעמידה אותי בפינה כשהתווכחתי איתה. יש לי הורים
שקוראים להם משה וענת, ואחות קטנה שקוראים לה מיכל והיא בת
שנתיים עוד מעט. השיער שלי בצבע חום בהיר, אפילו שכשנולדתי הוא
היה בלונדיני, והעיניים שלי בצבע כחול. ההורים שלי בחרו לי את
השם יואב, שככה קראו לחבר של אבא, שמת במלחמה בלבנון, איפה
שלקחו לאבא שלי את יד ימין. אני נורא אוהב את השם שלי, יואב,
ולא הייתי מחליף אותו לשום שם אחר.
אמא סיפרה לי, שמתי שהיא נסעה לבית החולים, כשהיא הייתה
בהיריון איתי, אז כל המשפחה חיכתה וציפתה להולדתי, כי אני
הייתי הנכד והנין הראשון והבכור. כשנולדתי והתברר שאני בן זכר,
אז הייתה שמחה נורא גדולה במשפחה. השמחה הייתה יותר גדולה כי
נולדתי בלידה נורא קשה. אמא אמרה לי שבשום פנים ואופן לא
הסכמתי לצאת ממנה ושנורא הכאבתי לה. היא ניסתה להסביר לי מה
קרה בדיוק, אבל לא כל כך הבנתי את המילים שהיא אמרה בהתחלה, אז
בסוף היא אמרה שהצליחו להוציא אותי רק עם פומפה. זאת המילה
שהכי מצחיקה אותי, פומפה.
המשחקים שאני הכי אוהב הם כדורסל ומחבואים. הילדים שאני הכי
אוהב הם ניר, יונתן, יעלי ונתי, והמבוגרים שאני הכי אוהב הם
המשפחה שלי. הכי אני אוהב לאכול קרטיב וקרמבו וספגטי וסטייק.
אני שונא לאכול תרד וכבד, אפילו שאומרים לי שזה בריא, ולפעמים
אמא מכריחה אותי כדי שאני אתרגל. אני אוהב את הכלבה שלנו,
טאשה. כשאני שמח אז אני קופץ ומשתולל בכל המרץ. אני עצוב כשיש
דברים שאני לא אוהב, ואז אני נכנס למחבוא הסודי שלי, ברווח בין
המיטה לארון, ובוכה בשקט. אני לא אוהב כשאני מפסיד, וכשאני
חולה וצריך להישאר בבית עם רונית, שעושה לי בייביסיטר,
וכשנותנים לי עונשים ומכות.
ביום הולדתי הקרוב אני אהיה בן שמונה. זה יהיה בחורף ויעשו לי
חגיגה. אני אזמין לחגיגה את הילדים מהכיתה ואת חברים שלי,
ונשיר שירים של יום הולדת, כמו "היום יום הולדת" ו"בידיים הך
הך הך", ונשחק במשחקים של יום הולדת, כמו "נר בבקבוק" ו"החבילה
בוערת", ויהיו ממתקים ועוגה עם שלוש קומות, שסבתא שלי עושה,
ובסוף כולם יקבלו שקיות של יום הולדת. הייתי רוצה לקבל במתנה
כדורסל "ספולדינג" ונעלי ספורט ובובות של חיילים ואקדח.
לסבתא שלי אני לא קורא "סבתא" כי היא מתרגזת, שיחשבו שהיא כבר
זקנה, אז היא אמרה לי לקרוא לה חנה, שזה השם האמיתי שלה. היא
סיפרה לי, שכשאמא שלי הייתה קטנה, היא גם הייתה נורא שובבה.
כבר כשהיא הייתה בת ארבע, היא הרביצה לילדים שהיא שיחקה איתם
בגן, והייתה נושכת את חברים שלה, אז נורא שמחתי שאמא מתנהגת
אלי כמו שאנחנו חברים. פעם אחת היא חזרה הביתה לבד מהגן, כי
שכחו לבוא לקחת אותה, וכשהיא הגיעה לכביש סואן והייתה צריכה
לחצות אותו, אז היא עברה בתעלת ביוב שמתחת לכביש עד לצד השני
וההורים שלה נורא דאגו לה. גם לי תמיד דואגים כשאני לא מגיע
הביתה בזמן, ואז לא מרשים לי לראות טלויזיה ולפעמים גם צועקים
עלי.
לפעמים אני כבר רוצה להיות גדול. כשאהיה גדול אני רוצה להיות
גבוה, כדי שאני אוכל להיות ספורטאי מצטיין בכדורסל, ואז אני
אוכל לעשות הרבה דברים כי ישלמו לי הרבה כסף, ואני אוכל לגור
בבית משלי עם טאשה. אבל לפעמים טוב לי עוד להיות ילד ולא
מבוגר, כי רק ילדים קטנים יכולים לשחק במחבואים ובתופסת
עכברים, ומותר להם להתפנק והם לא צריכים לנסוע לעבודה ולהשאיר
אותי עם רונית, שבאה בצהריים. דווקא נחמד לי להיות לבד לפעמים,
כי כשאני לבד, אז אני רק עם עצמי ואז אני קורא, או חושב לעצמי
מחשבות, או סתם משתולל בחדר. אבל לפעמים אני שובר משהו לא
בכוונה ומקבל מכה או נפצע, וזה כבר לא כל כך נעים, כי אחר-כך
אני גם מקבל מכות מאמא על זה ששברתי דברים שעלו כסף.
יש דברים שאסור לי לעשות, כמו לקלל הורים ובני משפחה, להרביץ
לילדים אחרים ולבזבז כסף על שטויות, ויש דברים שאני מוכרח
לעשות, כמו לעזור למשפחה ולעזור לחברים ולהיות טוב בלימודים
ולא לספר לאף אחד מה שקורה בבית כי זה לא עניין של אף אחד,
וככה זה אצל כל המשפחות.
הרבה פעמים בזמן האחרון אני חולם רק חלומות רעים. |
