אתה הלכת ולא נשאר שום דבר מאחור.
עכשיו אתה מה שנשאר להזכיר את החור.
הלב כואב והראש מזכיר לנו למה:
כי אתה, אתה כבר לא אתנו יותר.
החיים נשארו כמו ילד ללא צעצוע.
עכשיו כואב ולא נשכח לבכות על געגוע.
אותך נזכור ואתה נישאר תמיד בלבנו.
ובל נשכח שאותך זוכרים ילדינו.
אנחנו כאן יושבים נזכרים במה שהיית.
למדנו לראות כמו שאתה, אתה אז ראית.
דמעה מלוחה מטפטפת עכשיו מלחיינו.
אך אנו משתדלים לבלוע אותה בלבנו.
אתה היית בשבילנו כל העולם.
עכשיו אתה בראש אבל כבר נעלם.
תמונות ישנות אנו רואים באלבום מעופש.
ואז נזכרים בחיוך שנראה קצת מרוגש.
יצירה זו נכתבה לזכרונו של סבי זכרנו לברכה |