את כניסתו של אלוהים לחדר, ככה בלי אזהרה, אף אחד לא ציפה,
ההתפרצות הזאת הפתיעה את כולם אפילו את ערן שהוא זה אשר הכניס
אותו ככה, לא בהחבא מאחור כשאף אחד לא שם לב אלא דרך הדלת
הראשית, מדלג על המפתן וללא ברכת שלום מוצא את מקומו בחדר. אני
חושב שאפילו הוא היה מופתע להימצא שם ויותר מזה הוא הופתע ממי
שהכניס אותו. אבל ההתעשתות היתה מהירה ואלוהים נהיה חלק מהשיחה
כאילו תמיד היה שם עוד לפנינו וכבר היה קשה לכולם לראות איך
יכולנו לנהל קודם שיחה בלי אלוהים. לא שההשתתפות שלו היתה כזאת
פעילה או שהיה לו איזה תפקיד דרמטי שאי אפשר בלעדיו כמו זה
שהופך את הדפים של הנגנים בתזמורת אבל בכל זאת עובדת הימצאותו
של אלוהים נהיתה מהר מאוד עובדה שאיש לא יכול היה לערער עליה
ולמען האמת אף אחד לא ממש רצה, היה לנו טוב שהוא שם איתנו כמו
חבר טוב שנפרדנו ממנו לזמן ארוך אבל בפגישה המחודשת מהר מאוד
הכל חוזר להיות כמו קודם לפני שהוא נעלם. אני בהתחלה לא הרגשתי
יותר מדי נוח עם כל העניין אבל ביני לביני ההתנגדות חלפה כמעט
מיד, ועם הזמן אני הפכתי להיות החבר הכי טוב של אלוהים. יותר
נכון שהוא נהיה החבר הכי טוב שלי אבל למרות שרוב האנשים לא
יאמינו לי אני חייב לספר שאני הייתי גם החבר הכי טוב שלו. הוא
אמר לי ככה כמה פעמים, הפעם האחרונה היתה בסיני לפני שבוע
שבאיזו ישיבה ארוכה שרק שנינו היינו בה אלוהים פתאום אמר: אתה,
אתה באמת החבר הכי טוב שלי. בניגוד לשאר הפעמים שהוא אמר את זה
הפעם באמת האמנתי כי ממש אפשר היה לראות עליו שזה בא לו מהלב
ושזה לא סתם משפט שיצא לו ככה, כדי שאני ארגיש יותר טוב. אולי
רוב האנשים לא יבינו ממה אני עושה סיפור כזה גדול, בסך הכל
החבר הכי טוב שלי אמר לי שאני גם החבר הכי טוב שלו אבל לדעתי
זה סיפור מאוד גדול כי לא סתם מישהו אמר לי שאני החבר הכי טוב
שלו אלא אלוהים שהוא, עם כל הכבוד לכל מי שאני מכיר, לא סתם
מישהו. לכן היה לי קצת קשה להתאושש והרבה זמן לא דיברתי, מהלם,
אחר כך אלוהים אמר שאני פשוט נרדמתי מה שמאוד יכול להיות כי כל
מה שקרה לי אחר כך אני זוכר קצת במטושטש מה שאומר שזה יכול היה
להיות סתם חלום. אחר כך כבר לא היתה לי הזדמנות להיות עם
אלוהים לבד כי איזו כוסית אחת שהוא רצה מהיום הראשון שהגענו
סוף סוף התיחסה אליו אז הוא די נעלם לי וברגעים הקצרים שכן
ראיתי אותו היה לו חיוך מטופש על הפנים והוא כל הזמן מילמל
לכיווני איזה חתולה אתה לא מאמין, למרות שהוא החבר הכי טוב שלי
אני לא אוהב לשמוע סיפורי סקס של אלוהים, תמיד הוא יוצא בהם
מזה גדול, מכל הבחינות, אז תכלס לא היה לנו יותר מדי על מה
לדבר כי ראו עליו שאם הוא ידבר זה יהיה הדבר היחיד שהוא ידבר
עליו אז כמעט לא דיברנו.
אחרי כמה ימים שבהם הרגשתי כמו סנצ'ו פנצ'ו של אלוהים החלטתי
שלא מתאים לי כל הסיפור הזה בסיני, שבוע אנחנו שם ואני דיברתי
רק עם הלמפות, חוץ מהכוסית שאלוהים תפס כל שאר הבחורות בחוף
היו מכוערות כמו הלילה בלילה חשוך אפל וקודר במיוחד, וזאת היתה
הבעיה הקטנה ביותר שלהן, הבעיה היותר גדולה היתה שהן כולן היו
אותה בחורה, כלומר הם היו הרבה בחורות שונות אבל ההתנהגות שלהן
והאופי שלהן היה כל כך דומה שיכולתי לדבר עם נועה לדוגמא שעה,
ודקה אחרי זה לא היתי מזהה אותה בין שאר הבנות. אני אומר
שיכולתי לדבר איתה שעה אבל זה שקר גס, אחרי בערך שלוש דקות
שיחה עם נועה הרגשתי שאין זיון בעולם ששוה את זה לא משנה עד
כמה הבחורה יפה, וכמו שכבר ציינתי נועה לא היתה יפה, אז בטח
שלא היתה לי סיבה מיוחדת להמשיך את השיחה. יכולתי כמובן לדבר
עם בנים אחרים שהיו שם אבל משום מה המפגרים האלה כל-כך התלהבו
מהמכוערות שהדבר היחידי שהם היו מסוגלים לדבר עליו זה עד כמה
רחוק הם הצליחו להגיע אתמול בלילה עם נועה ולאיפה נראה להם שהם
יגיעו היום. אני לא האמנתי לכל סיפורי הגבורה האלה כי בשלוש
דקות הבנתי שנועה למרות שבחייה היא סטודנטית חסודה שמזדיינת רק
עם חברים שלה חודשיים ומעלה ורק אחרי הצהרות אהבה מטופשות,
בסיני היא הרגישה "משוחררת ומינית" ולכן אני בטוח שמי שרק היה
מקדיש לה קצת תשומת לב היה מקבל אותה באותו לילה.
בקיצור ממש לא היה לי עם מי לדבר אז הלכתי לחפש את אלוהים בחוף
ורק אחרי המון חיפושים בין גופות ושדיים חשופים מצאתי אותו
והודעתי לו שאני חוזר לארץ, כנראה שהחברה שלו היתה באמצע איזה
סיפור כי הוא בקושי הקשיב לי ורק זרק איזה אני אראה אותך עלוב.
כשהיתי בחושה וארזתי את התיק ראתי את הארנק של אלוהים שמשום מה
היה בחושה שלי למרות שהוא לא ישן שם מאז שהגענו. כעונש לקחתי
לו את הארנק איתי, נראה מה תעשה עכשיו, נראה אותך משלם את
החשבון בחוף וחוזר הביתה, נראה אותך אלוהים.