[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מורן ליגטי
/
מכתב לעצמך

כבר שנים, שאתה נמנע, מלרדת לשם.
מזה חודשים, אתה מתרץ, מדוע יש להגיף את אותן דלתות.
שבועות הינך משכנע את עצמך - שזהו נזק בלתי הפיך.
כל יום אתה אומר - "מחר".
והרי שנינו יודעים, שמחר משקר.
אומר הוא כי יגיע כחדש, אך לובש הוא את מדי האתמול.
וכשזה מגיע...

הסנה בוער
אך אל תתלהב, הוא גם  נאכל.
ואתה, בכל זאת, מסתיר פניך. התגלות זו אסורה בתכלית ו...
ממשיך.
שביב הסקרנות, שפעם עוד היה, נמהל בשיגרת הבנאליות.
לשד החיים שואב את השאיפה העזה לכנות.
ובעצם, נו, הרי אתה יודע - זה לא שאתה מפחד לרדת לשם - פשוט
אין לך זמן... תמיד עסוק.
מלבד זאת, אין טעם, הרי אתה מודע לשם.
מודע לעצמך (או לפחות כך נדמה לך...).

ופעם, כשתיזרק לסל, מקומט, כל כך קטן, על ידי יד החיים הגדולה
,תרצה להצטמק, להתגמד, להיעלם.
וחלק אחר חלק תוותר על חייך, ללא כל התנגדות
(כי נלקח ממך הסף)

תמחוק את כל נפגעי עופרת אישיותך: יותר קטן, ויותר קטן ויותר
קטן ו...בבבבוווווםםםם!
פגעת באיזו קליפה.

תחילה עולה בראשך, כי פשוט אזלו כוחותיך, אך כד השנאה לא יכלה
(בעוד שצפחת הכבוד תמיד תחסר...)
ושוב,
ולא,
מה זה? כיצד?
איזה חלק אתה לא יכול למחוק, ובאיזו רשות נמנע ממך כך למות?
הרי חייך בידייך (ודמך בראשך), חייב אתה כאן ועכשיו למחוק את
עצמך!

ופתאום
מבין שרידי קולות שבורים, שפעם עד הרכיבו אותך, צץ קול תקיף,
מלא: "עצור! אין כניסה! הגעת לעצמך! מה מעשיך כאן בכלל?"
"אה...אני רוצה...אה... אני רוצה להעלים את עצמי."
"ובכן" עונה הקול "אין זה אפשרי - הגעת לחלק שהוא מאוד סודי!"
"אבל זה אני! חלק זה הינו בתוכי, ולהשמידו כרגע רצוני!"
"נו, נראה. נוודא מספר פרטים, ואולי ניתן לך להיכנס. תן לי
בבקשה את הפרטים הבאים: 3 שאיפות, 2 מאוויים, 4 אהבות, וכדי
לוודא שאתה באמת מכיר את עצמך, תן לי גם כמה כמיהות"
"אה... מה?"
"מה זאת אומרת מה? אתה לא מכיר את עצמך?"

שילך להזדיין, החלק הזה, נו, איך קוראים לו, עצמך.
מה זה החיים האלה? גם בשביל להימחק אתה חייב להכיר את עצמך?

הקול ההוא
כבר נעלם
ואתה
שבור בין הריסות
יכול רק
אולי
להתחיל מחדש.
לבני כאב מרוחות במלט של חוסר תאווה לחיים ירכיבו את חייך
מחדש.
תהא חייב למשות את רסיסי הכבוד מהביוב, שכל כך שקדת לזהם,
להפיח רוח חיים באותם קולות שמחצת למוות.
ואז,
ורק אז,
תצרטך לרדת   לשם, למצוא 3 שאיפות, 2 מאווים, 4 אהבות, וגם
כמה כמיהות, ליתר ביטחון.
תגיד, זה באמת שווה את זה?

תפסיק עכשיו לקרוא
תשב באיזו פינה לבד

ותכתוב מכתב לעצמך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אטרופין זה לפני
או אחרי
הפיצוץ?







עולה חדש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/4/01 17:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מורן ליגטי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה