אז בוא נחקוק עכשיו
על לוח ליבנו הקר
את אימרתם המפורסמת
ביחס ליחס
בין כסף וזמן.
את המשוואה
הזאת. החשובה.

נלגום את טעם החיים
שהורישו לנו בכוסות פלאסטיק
חד-פעמיות גדולות
ונאכל את כל הג'אנק פוד
שפיזרו ביד רחבה .

נשב ונבהה במסך הקטן שעות
ארוכות נבהה ונתבונן בסדרות
האינסופיות ובכל הרוצחים
בסדרות ובשרשרת ששם
בחדרים אפופים אפור של עשן
נעשן כל הזמן בשרשרת
את כל המרלבורו והלאקי סטרייק
שהורישו לנו ולארצות העולם.
מורשת  אימפריה
מערפלת חושים ומחשבה
שמצמיחה בנו ענפים שלא נדע...

ונשתחווה כולנו אפיים ארצה
וננשק את הקרקע עליה צועדת
מיס לואיזיאנה בת שנתיים בנעלי עקב
- בעוד שנתיים היא תרצח
 אבל מי בכלל שם לב -
וג'וליה רוברטס וקיית מוס או מוס
וסופרמן שכשל כשנפל מהסוס.

ונעלה על נס ונשבח
את פולחן ברבי ושכמותה
שמעלה אותנו על מוקד. על מזבח .
כל הזמן .כל הזמן. כל הזמן .

וכל חודש מחדש נתיישרבשורה ישרה
לפי הווג או הוואניטי פייר ומצוותם האחרונה .

ובנעלי התעמלות של נייק אייר
נעלה בצעד קל במעלות קדושים
ובידינו לפיד בוער ונתייצב כמו פסל החירות
הניצב בשערי הארץ הפתוחה לכל. המובטחת .
בתנאי שאתה לא איזה אינבליד דפוק
ואם כן , אז שק בת..ת ...

ונעבוד את אשתורת הצדק שלהם
שעיניה מכוסות ובידה המאכלת.
כביכול שלא להבחין בין עשיר לאביון.
למעשה כעוורת.

את חירות הפרט שגבולות אין לה.
החירות להתגלגל ברחוב
בלי מעצורים.
לאסןף בדלי סיגריות.
לחטט בפחים .

ונאמר אמן כן יהי רצון
לתרבות השופינג האינסופי שהנחילו לנו
וליחס האדיב. החביב. הנפלא. ללקוח -
רק אליו. רק אליו . רק אליו.
( ונדמה לי גם שהוא תמיד צודק ... )
ואינסוף שלמי תודה
למילוי הזמן בגזירת אינסוף
קופונים של מבצע.

ובזיעת אפינו נעבוד
את אינסוף המותגים שהורישו לנו .
בעיקר את שמאפ ואת גאפ.
כן, גאפ . גאפ . גאפס
את כל הפערים האפשריים.

ונקדש את הניואנס המבדיל כמו
מבדיל בין קודש לחול  רק
בין דגם 501 מקורי ללא.

את כל המותגים כולם
ואת מתג הכסא המחשמל
או החשמלי בראשם

ואת ממוריאל דיי סייל -
זה השיא !

והנשיא ומוניקה
ומוניקה והנשיא -

אמריקה !


      חיפה, 1999


http://Stage.Co.IL/Stories/175720