ארץ כה רחוקה, ארץ כה צהובה
קראה לי אליה לבוא.
הלכתי עם הקול, הלכתי עם הצליל
הלכתי חלק מנשמתי למצוא.

הגעתי לשם עם בקבוקון ביד
והפכתי להיות תלמידה.
למדתי המון, למדתי שנים
ולא קלה הייתה התקופה.

איש זקן וחכם היה המורה שלי
לימד אותי מה שיכל, לימד אותי מה שידע
ובסוף נתן לי תכשיט עם נחש
ואפילו עשה לי חניכה.

מת האיש...
ויחד איתו מת חלק ממני
ואני המשכתי בדרכי שלי
אבל הצער והכאב נשאר בלבי.

אך דרכי משם לא הייתה רחוקה
כי את משמעות החיים שכחתי
ויצאתי למדבר לדרך ארוכה
אבל רק את מותי ביקשתי.

בלי מזון ובלי מים נשארתי לבד
ומה השגתי את משאלתי
החולות החמים והחום המחניק
במהרה הפכו לקברי.

(7/1/03)