"יאללה  בובה  זוזי", זימר  לי  מוכר  הגריעינים  ממול.
התרסתי  בפניו סבלנות  משתלמת  החיים  של  האנשים  יותר
חשובים  מהבסטה  שלך.
"נו זוזי  צעק לי  ,תעופי  מפה   יא  חתיכת  נקבה  את  לא
נותנת וגם לא נותנת  לעבוד".
"אם   לא  היו  לך  פנים  יפות  לא  היית  נשארת  פה  ועכשיו
אמרתי  
עופי".
הפנתי  ראשי   אל החלון  והודעתי  לו  בטון עצבני  כי  איני
מפרה  את  תקנה  33/546  בכך  שאני  מקיימת  את  תקנה  56/448
עפ"י  הוראות  הנציב  המקומי לענין  קשריי  מחלקת  התנועה
הפנים  עירונית.
למזלי  הפקק  השתחרר  ונאלצתי  רק  להשאר  עם  קומץ  קללות
וגידופים  באויר  לידי  מתנשפים.

הגעתי  למשרד  שתיתי  מיים  והודעתי  כי  איני  יכולה  לעבוד
היום  עקב  ארוע  מרגש  ופוגע  בעליל  התנכלות  לשונית  מצידו
של אדם עמל פשוט  שהעז  לכנותי במפגיע "נקבה" ובכך  כל  הטיפול
רב  ההשקעה  והשנים  של הפסיכולוג  על הדימוי הנשי  שלי
התנפץ.

איני יכולה  יש  לי  מרה שחורה  ופוזה  עמוקה  לשקוע  בה.

 כמו  אין  דברים  בעולם  בדרכי  החוצה  שרק  ורמז  לעברי
בבוטות  
מינית  עובד  זר.

איני  יכולה  לסבול  עוד  נשבר  גב  הגמל  אני  חוזרת   לביתי
הקט  והבטוח  לאזור  המוגן  מכל  תחלואיי  העולם "רמת  ארביב
ד'".

Somewhere Over the rainbow

לא  מעצבנים  אתכם  אנשים  כאלה ?תודה לטלי bakon על ההשראה.