ואחרי שכל קליפות הזיוף נתלשו
ממוטטת איתן את חומות ההגנה
חשבתי שתשאר רק אני
אבל לא מצאתי אותה,
או שלא זיהיתי.

זיהיתי רק דמות כנועה
נסחפת במערבולת דמעות
בחלל הריק בו היתה אמורה להיות אני
בו נותרו רק דמעות מלוחות על פצע פעור
איפה טעיתי...

פרצוף מפוכח רטוב מבכי פשוט
עיניים ריקות מלאות משמעות
מבט ילדותי בלי תמימות
עכשיו כבר מאוחר מדי למות.

כי כשהכל התפכך אז ביקשתי למות
בלי לראות ובלי לשמוע דבר
כי כלום לא היה גם לא מהות
התנתקתי מהזמן שהפך לי לשהות
ברחתי...

ברחתי מכולם ובמיוחד מעצמי
התמזגתי עם הלילה
כי הבוקר שעלה רק האיר לי ת'שחור
כשהשמיים התבהרו הכל נהיה אפור
אבדתי...

ומתאהבת בך
גלים גלים של שנאה
שוב מדחיקה
סחרחורת מתוקה
סוחפת...
ומהר שוב לעשן
לא לחשוב רק לדמיין
נטרפת...

פרצוף מפוכח רטוב מבכי
עיניים ריקות מלאות משמעות
מבט ילדותי בלי תמימות
מה יעזור לי למות?