אורין ויינברג / אהבה בתולית |
כי נגסתי בפרי האסור,
ואנחנו תמימים, אדם וחווה
גומעים שיקוי תאווה
מרווים צימאון
עד כלות
שיכרון
אף להתפכחות לא אבה.
וידעתי כוכי ליבו האפלים
וזרח אורם של כל אותם אוצרות החושך,
מדדה, סהרורית, אל נגה הכוכב,
מושיטה את היד
הוא שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|