מכירים את התופעה הזו, כשאתם קוראים ספר והופכים להיות כ"כ
שקועים בעלילה שלו, עד כדי כך שאתם פשוט מרגישים את מה
שהגיבורים חווים?
ובכן, אני ישבתי כאן וקראתי את הספר "פחד ותיאוב בלאס וגאס";
ספר המספר על עיתונאי ועורך-הדין שלו היוצאים לסקר מירוץ
אופנועים ורכבי שטח בלאס וגאס שבמדינת נבאדה, כאשר מטרתם
הכללית הינה למצוא את החלום האמריקאי; כמובן שכדי לעשות עבודה
כזו כמו שצריך, הם ממלאים את תא המטען שלהם בסמים מכל צבע,
גודל וסוג. מסע אל לב החלום האמריקני, מלווה לאורך כל הדרך
בהזיות פסיכודליות על העולם הסובב.
ובעוד הם נוסעים במהירות של 150 קמ"ש בדרך לא-דרך, התחלתי
להרגיש אף אני את החום השרבי הלוהט, את רוח המדבר והחול שהיא
נושאת, כמו גם את הזבובים הטורדניים על ידיי ופניי.
הרמתי את הראש לרגע והסתכלתי סביב. מעניין. למרות שבפירוש
הפסקתי לקרוא, הרי שהמדבר עדיין היה שם איתי; החום, הרוח,
החול. אפילו הזבובים (שבמציאות היו עוד יותר טורדניים מבספר).
זה התמיה אותי, ומכיוון שאנשים תמהים תמיד פוערים את פיהם
כסימן מלווה, פתחתי גם אני את הפה לאות פליאה, לא שוכח להוציא
את הסיגריה ממנו קודם. העשן הקל הסתלסל מבין אצבעותי, ונזכרתי
שבשר אדם לא רק מוליך חשמל אלא גם נשרף בקלות; מיהרתי להחזיק
את הסיגריה כמו שצריך.
ציינתי שאני שונא סיגריות?- כי אני באמת שונא אותן; הריח שלהן
מגעיל אותי, וקשה לי אפילו לחשוב לצאת עם בחורה אם אני יודע
שהיא מעשנת.
לקחתי שאכטה נוספת.
הריח המתוק של הג'וינט החל להתפזר בעמדה, ואפילו הזבובים נראו
קצת מסטולים מן העישון הפאסיבי, נכנסים להם בטור עורפי לתוך
בקבוק מיץ חצי מרוקן שחתכתי לשניים; מעין מלכודת זבובים פשוטה
שמטרתה הראשית לעזור לשקט הנפשי שלי בזמן שאני שומר, ע"י כך
שכאשר הממזרים הקטנים נכנסים, אני סוגר עליהם את הפתח ומתחיל
לנער את הבקבוק כמו טום קרוז ב"קוקטייל". מי שלא שורד את בריכת
הגלים בפארק המים המיניאטורי, זוכה להערכה מחודשת מצידי על
תרומתו להמשך השפיות שלי.
אחרי 4 שעות סיימתי לשמור; שעתיים לאחר מכן שוב חזרתי, כי ככה
זה בשבוע אבטחה. או אז הגעתי למסקנה שאני חולה בשפעת. הרגשתי
חרא והדלקתי סיגריה מגולגלת לאלתר (או שמא מאולתרת לגלגול ??).
תקעתי מבט בשמי אחר הצהרים הבהירים, אבל למעשה במקום להסתכל
החוצה על העולם, הצצתי פנימה, לתוכי, בנסיון להבין מה קורה שם.
שני כוחות עמדו ונלחמו זה בזה, או אולי התערבבו למעין סינטזה
משונה, עיסה כימו-ביולוגית שאת טיבה טרם הצלחתי לפענח.
האמת הפשוטה הולכת כך:
א. אם יש לך שפעת, אתה מרגיש חרא (תחושה המועצמת ע"י העובדה
שאתה נמצא בשבוע אבטחה מחורבן באמצע המדבר עם עשרות זבובים).
ב. אם אתה מעשן "מגולגלות" (כך קוראים להן הקרביים במוצבים
בלבנון), אתה מרגיש קליל ושמח.
אבל מה קורה אם אתה לוקח שאכטות בזמן שיש לך שפעת?- באותם
רגעים הגוף שלי התחבט בדיוק באותה השאלה, והמוח ניסה להבין האם
אני חולה ונהנה מזה, או מרגיש טוב (כאילו הייתי בריא), אבל
שונא כל רגע מכך.

זרמים. זרמים חמים ומיד אח"כ זרמים קרים. בעיקר באיזור הבטן
והחזה; כמו מישהו שמנסה להתקלח אבל לא מצליח למצוא את האיזון
בין המים הקרים לחמים. מעניין אם יש לזה קשר לאופטלגין שלקחתי.
אני לא מבין גדול בכימיה של הגוף, אבל הכדור בטח מדכא את
העצבים נגד כאב הראש בעוד הגראס מעודד אותם. יכול להיות שהם
מבטלים אחד את השני?
ומה אני עושה פה, שומר כמו מטומטם. הכל בשביל הכסת"ח, תאמינו
לי; כ"כ בהיר וחד-גוני.
האם הם באמת מצפים שאני אוכל לראות הסתננויות לבסיס מבעד
לעיניים סגורות מפאת סינוור וסופות חול? ולמה אני מדבר אל עצמי
בקול רם?  הסימן הראשון לשיגעון הוא כשאתה מדבר אל עצמך.
הסימן השני הוא כשאתה עונה. מה הם כבר שמו באופטלגין המחורבן.

אני מתחיל להזות. לא משהו מוגדר, כמו שמספרים בסיפורי סמים.
סתם קלילות ראש שכזו, כאילו אני לא ממש יושב פה בעמדה ומגחך
לעצמי- כי אין שום דבר מצחיק ומעורר גיחוך במה שאני עושה
כרגע.
הסיגריה נגמרת לי באצבעות, ואני מדמיין שזו סיגריה אמיתית;
שאני מעשן גם את הפילטר, כי כמו שאמרו לי אנשים יותר 'דלוקים'
ממני, שם מסתתר החשיש.
לעזאזל עם הכל! יכול להיות שלא הייתי צריך לקחת את הג'וינט
הזה...
-"אין דבר כזה- סמים קלים"!
מריחואנה מרוכזת הרבה פחות מחשיש.
-"תתחיל בקטן, תידרדר לסמים קשים!"
חשבתי שאין דבר כזה סמים "קשים" לעומת קלים.?!
"אחי, תן צ'אנס לחופש שלך- תצביע  קנ".
"מפלגת עלה ירוק - הש"ס של הגראס".
אני רוצה להיות בבית. מתי הפעם האחרונה שהתקשרתי?. אה, כן,
בלילה של הבחירות.
התקשרתי לאבא שלי ושאלתי כמה קיבלה כל מפלגה; הוא עבר על
העיקריות, ואני שאלתי בגיחוך אם "עלה ירוק" עברו. "לא", הוא
אמר. "מעניין מה הם עושים עם עצמם עכשיו?", תהיתי. "בטח חוגגים
את הניצחון שלהם איפשהו", הוא ענה לי. "למה ניצחון?!- אמרת שהם
לא עברו", צעקתי לשפופרת. "נכון", הוא הודה; "אבל אתה יודע מה
הדברים האלה עושים לדמיון ויצירתיות?".