שוב פעם בוקר ושוב פעם אני מתעורר מוקדם (כהרגלי בקודש) משנתי.
אני קם ומשייט לי ברחבי הבית,מדליק את הרדיו לשמוע את החדשות
הראשונות של הבוקר,אבל אני גם מאוד אוהב לקרוא את החדשות
הראשונות של הבוקר אז אני ניגש ופותח את דלת ביתי בכדי לקחת את
העיתון-להלן "הארץ" אשר אמור היה להיות מונח בשקית הענקית שלו
על סף דלת ביתי. אך שוד ושבר! הוא לא שם,והשעה כבר 6:30 בבוקר
ולשכן מולי מחכה כבר למעלה מחצי שעה עיתון אחר,עיתון
מתחרה,בפתח ביתו.
ושיהיה ברור לכולם,זאת לא הפעם הראשונה בה מפשל מחלק העיתונים
של הארץ,הוא כבר פישל יותר מדי פעמים אך בכל הפעמים האלו
הבלגתי,אבל הפעם החלטתי לא עוד! זף ונזעם התקשרתי אל מחלקת
המנויים של הארץ (כאילו שאין לי דברים חשובים יותר לעשות בשעה
6:45 בבוקר) להפתעתי ענתה לי אישה נחמדה מאוד שאמרה לי שמאחר
ואני לקוח ותיק ונאמן של העיתון עוד היום ישלחו לביתי את מר
מנחם צוקרמן שהוא לא פחות ולא יותר מאשר ראש מחלקת המנויים של
הארץ.
לרגע הרגשתי חשוב...בכל זאת מר צוקרמן,ראש מחלקת המנויים של
הארץ בא לביתי כדי לשכנע אותי שכדאי לי להמשיך להשאר מנוי על
הארץ.במשך יום שלם חיכיתי לרגע בו יהיה כבר "אחר הצהריים" ומר
צוקרמן יפקוד את ביתי.

אחר הצהריים:
דפיקה בדלת. אני ניגש לפתוח את הדלת. מולי עומד מר צוקרמן
בכבודו ובעצמו!

צוקרמן:שלום לך,אתה ודאי מר אלקלעי.
אני: נכון מאוד. ואתה ודאי מר מנחם צוקרמן
צוקרמן: ובכן...מר אלקלעי,הבנתי שיש לך בעיה עם העיתון
שלנו,ואני מאוד מתפלא מאחר ואתה לקוח ותיק ונאמן שלנו. מה
קרה?
אני: תראה,כבר זמן רב שהעיתון מגיע באיחור בבוקר ואני לא מספיק
לקרוא אותו לפני שאני יוצא מהבית.
אבל זה לא רק זה...בכלל בזמן האחרון אתם מאוד מרגיזים אותי.
צוקרמן (במבט מלא פליאה): הממממ....אני מבין. תגיד לי,הפיז'ו
הכחולה שעומדת בחנייה שייכת לך,נכון?
אני: נכון,אבל מה זה קשור עכשיו?
צוקרמן: קשור! ועוד איך קשור! אם זכרוני אינו מטעה אותי עד
לפני כמה זמן היה עליה סטיקר של מרצ,ועכשיו כשבאתי ראיתי שהוא
איננו עוד.
מה קרה לו?
אני: טוב....תראה...קשה להיות שמאלני בימנו.
צוקרמן: תגיד לי,מה דעתך על "שש הערות על המצב של יואל מרקוס"
מאתמול?
אני: לא יודע ממש...אני תמיד קורא רק את הראשונה,שאר ההערות
תמיד חוזרות על עצמן כל פעם מחדש.
צוקרמן: מה דעתך על המצב המדיני ועל העימות עם הפלסטינים?
אני: תראה,ברק ישב איתם בקמפ-דיוויד והציע להם הצעות שאי אפשר
לסרב וערפאת פשוט אמר לו לא ובתגובה קבלנו אינתיפאדה ופיגועים.
המצב מסובך מאוד,אבל אני עדיין לא מבין איך כל זה קשור לבעיה
שיש לי עם זה שהעיתון לא מגיע בזמן בבוקר?
צוקרמן: זה קשור,הכל קשור אחד לשני. אתה עוד מעט תבין.
מה דעתך על המאמר האחרון של גדעון לוי? על מוחמד בן ה-6 ממחנה
הפליטים שהיה לו זיהום ברגל ובגלל שהיה סגר נאלצו לכרות לו
אותה?
אני: תראה....זה מאוד נוגע ללב,אבל ממש לא מעניין אותי עכשיו
מוחמד והרגל שכבר אין לו!
צוקרמן שותק לרגע וחושב.
צוקרמן (במבט מאוכזב ועצוב): מר אלקלעי,תראה,אני מאוד רוצה
שנגמור את השיחה הזאת בינינו כידידים....
אני: מה יש לגמור כאן? עוד לא הגענו לדבר על הנושא שבגללו באת
לכאן בכלל.
צוקרמן: מר אלקלעי,תענה לי בכנות בבקשה...למי הצבעת בבחירות
האחרונות?
אני (משפיל את ראשי ומנסה לומר משהו): הממ...הממ...תראה
מנחם,אל תבין אותי לא נכון.
צוקרמן לוקח את תיקו וקם לעבר הדלת ואומר לי:
מר אלקלעי,אחרי כל כך הרבה שנים אתה לא ראוי עוד להיות מנוי על
עיתון מכובד כמו "הארץ".
צר לי!
אני: לא,לא,לא,למה? אל תעשה את זה.בבקשה ממך.
צוקרמן: אני חושש שאין לי ברירה.היה שלום מר אלקלעי.

וכך עזב מר מנחם צוקרמן את ביתי מאוכז ועצוב,ואני נותרתי לעמוד
המום אל מול הדלת ההולכת ונסגרת וביחד איתה מנחם,מנחם צוקרמן
ראש מחלקת המנויים של הארץ,כאשר אני אוחז בידי את עיתון הארץ
מאתמול ואומר לעצמי שזהו זה...זה נגמר. לא יהיו עוד עיתוני
"הארץ" כל בוקר.
יהיה שלום יואל מרקוס...שלום נחמיה שטרסלר....שלום לעמוד א6
בחלק הפנימי...שלום לגלריה ושלום לקריקטורה היומית של בידרמן
(זאב המיתולוגי כבר נח לו על משכבו בשלום).

וכך נגמר הרומן ארוך השנים שלי עם הארץ.
יש לי עכשיו מישהו חדש...סקסי יותר...צבעוני יותר. קוראים לו
"מעריב",נקווה שנסתדר.

 
                          אם יש מי מבינכם שמנוי על הארץ
                              תשמרו לי בבקשה את השקית שלו