על מזבח הרצון אני עומד,
כשמישאלה אחת עומדת בליבי ואינה מוכנה ליגווע
רוצה אני להקריב את הדימיון, או את המציאות
כדי לישכוח הכל, כדי להיות חופשי
כמו פעם, כשהיינו ילדים
על מזיבח הרצון עם גולגולת בידי אני מביט בזיכרון,
בזיכרון חייתי ונוראי שאוכל אותי מבפנים, ולא מוכן להרפות,
אפילו כשאני ליד המיזבח עומד הזיכרון ממשיך ליתקוף
על מיזבח הרצון אני מרגיש הכל, את הכאב,
את השימחה ואת האמת אשר אינה מרפה,
ואני ממשיך לעמוד כדי ליראות מה יעלה בגורל
כי אני כבר לא מכיר באמת ואף לא במציאות
אשר אותי נטשה מאחור בלי לנסות להכירני,
ממשיך לעמוד כשחיוך שבור על פני ומבט מיימי בעיניי
ממתין מעל למיזבח ליראות האם רצוני התגשם
או שאת עצמי, אני בסוף אצטרך...
להשליח. |
