היא היתה דלוקה עליו קשות, רק עליו היא חשבה כשהיתה לבדה, היא
היתה מחכה לשיעור השבועי שבו היתה רואה אותו, היתה בודקת איפה
הוא הולך לשבת כדי להיות קרובה אליו, שיגיד לה משפט, זה היה
מעלה אותה לעננים, היא היתה מעדכנת את החברה שלה מה הוא לבש
ולאילו בדיחות הוא צחק, היא היתה עוברת ליד הכיתה שלו רק כדי
לראותו, חיכתה לרגע שבו תוכל לומר לו מה שכל הזמן רצתה, היא
היתה בונה לעצמה תסריטים בראש ומתכננת את ה-שיחה שבה יתגלה לו
הכל, שהיא דלוקה עליו כבר יותר מחצי שנה, היא היתה מקווה שיגיע
לאירועים בית ספריים, כי רק כך היתה יכולה לראות אותו לא
במסגרת בית הספר, הוא ידע שהיא קיימת אבל לא ידע מה היא מרגישה
והוא לא ידע שכל מילה קטנה, שהיה אומר לה, היא היתה מתמוגגת
מאושר. "הוא דיבר איתי" חשבה.
והסוף? עדיין לא ידוע, הרגע המושלם לא הגיע והיא עדיין
אופטימית שאכן הוא יגיע והיא תוכל לספר לו את אשר על ליבה.

המשך יבוא