לפעמים אני יודע שאת לידי,
הנשמה שלך קוראת לי,
דופקת על ליבי,
קוראת לי לבוא,
לאחוז בידיך,
לנשוק על לחייך.
את חושבת שאני מן אדם ריקני,
לא מדבר,
לא מחזר,
רק שותק,
השתיקות האלה לא בגללך,
זה הרגשה מוזרה שאני לא לידך.
לא מרגיש אותך, למרות שאת איתי.
לא מרגיש אותך, למרות שאת בשבילי,
לא אחת מיוחדת,
אחת מתוסבכת,
שלי.
את כל הזמן בראשי,
לא יוצאת לרגע,
רואה אותך, את איתי,
עוזב אותך,
רק אל תבכי,
אני אתן לשתיקה לצרוח.
זה לא את שאמרת שאיתי זה לא עובד,
זה את לא אמרת ת'אמת,
מתחבאת מאחורי השקר,
חיה באשליה של עצמך.
את חושבת שאת מיוחדת,
מספרת סיפורים,
על אנשים,
על חברים,
לא מפסיקה לשקר,
את זה שגרמת לי לא לדבר.
כמו הגשם שיחלוף,
גם אני יעלם,
כמו כוכבים על יד ירח,
אני יפול,
לא תראי אותי יותר,
כאילו אין עוד יום,
תישארי לבד. |