אני לא יכול להרשות לעצמי להתאבד.
אני יושב על המיטה, בוהה לכיוון השעון, השעה9:00. היא לא
התקשרה. אני יושב, מדוכא, ומחכה שיהיה מאוחר מספיק בשביל ללכת
לישון. היום ולנטין ואין לי מה לעשות, אז אני לא עושה כלום.
אני ממשיך לבהות לכיוון השעון, השעה 9:01.
זה יהיה מטומטם להתאבד.
"טוק טוק" עושה הרמקול של המחשב, מישהו התחבר לאייסיקיו. זהו!
בטוחשעכשיו יבוא שיא היום! אני אדבר עם מישהו! מזלי הטוב מעיר
לי פנים וזה מישהו שכבר שונא אותי, יואב, אז לא תהיה לי בעיה
להציק לו ולספר לו כמה שאני אומלל. אני בעיקרון לא מאמין במזל,
זה שמישהו ששונא אותי התחבר לא קשור למזל, זה בגלל שכולם
שונאים אותי. אני מספר לו כמה נוראי היה היום וכמה שהכל חרא.
הוא היה החבר הכי טוב שלי פעם, אולי רק בשביל ימים עברו הוא לא
יתעלם ממני לחלוטין ויענה באיזה "כן, באסה לך" או אפילו "אני
מבין..." אם הוא באמת במצב רוח טוב.
זה יהיה מאוד לא הגיוני להתאבד.
"או או" הרמקול משמיע קול אחרי בדיוק 26 דקות.
"אני חייב לזוז, מצתער, אני יוצא עם איילת" הוא עונה. הוא תמיד
הצליח להשיג דייט. אני הצעתי לגל לצאת איתי, היא אמרה שהיא
תחשוב על זה ועדיין לא ענתה. מילא, אני מבין אותה, גם אני לא
הייתי רוצה לצאת איתי, אני מכוער ומעצבן. במאמץ עצום אני זוחל
חזרה למיטה שלי ומתיישב. אני לוקח את הכרית וקורע אותה לשתיים,
אני פשוט חייב להוציא קצת מרץ. אני ממשיך לבהות לכיוון השעון,
השעה 9:38.
זה יהיה מטופש להתאבד.
אני מתחיל להרגיש חכם, אני חושב לי כל מיני מחשבות על האנושות
וכל מיני דברים מוזרים שכאלה. איך החברה מתנהגת לחלשים, איך
החלשים מתנהגים לחברה וכל מיני דברים כאלה שיכולים לגרום לך
להרגיש ממש חכם ולחשוב שהמצב לא באשמתך. אני חושב מחשבות על
העתיד, בעתיד לא יהיו לי בעיות כאלה, בעתיד אני אהיה ממש יפה
וכולם יוהבו אותי.
איך אני יכול להתאבד עם מחשבות כאלה?
"טוק טוק", המחשב רוצה להתעלל בי, אני חייב לנסות ולהנות היום
ולראות מי זה. זה בטח מישהו ששונא אותי.
איך ידעתי? אני מרשים את עצמי כל פעם מחדש, זה יניב. אני עושה
העתק להודעה הדיכאונית שכתבתי ליואב ומדביק אותה ליניב. יניב
תמיד שנא אותי, מהיום שפגשתי אותו הוא שנא אותי. בלי סיבה,
פשוט שנא אותי. אבל הוא אף פעם לא הראה את זה, הוא אף פעם לא
אמר את זה, אבל אני בטוח שהוא שנא אותי. הוא עונה. הוא "חייב
ללכת", "יוצא עם חברים", כן בטח, סתם אין לו כוח לענות לי.
חברים, הה, זה דבר שאין לי, כמו כל דבר אחר בעצם.
לא כדי לי להתאבד.
שוב אני זוחל למיטה שלי. שוב אני בוהה לכיוון השעון, השעה
10:02. אני ממשיך במחשבות שלי, הפעם על נושאים טיפשיים. גם
בולנטין אמורים להתנשק בחצות או שזה רק בסילווסטר? מי המציא את
הנשיקה? איך זה להתנשק? אני ממשיך לחשוב לי מחשבות יפות. ממשיך
לבהות לכיוון השעון, מסתבר שעכשיו כבר 11:43. וואו חשבתי ממש
המון זמן. אני ממשיך לחשוב כל מיני מחשבות בלי לשים לב למן
שעובר, אולי אם אני לא אסתכל על השעון יותר אני אשכח שיש דבר
כזה זמן ופשוט אקפא בנקודה אחת בזמן לנצח?
זה מעניין. כשאני חושב על זה, אני לא רוצה להתעודד,
אבל אני לא רוצה להתאבד.
"טוק טוק" המחשב לא יכול לתת לי לנוח בשקט? זאת שני. הבן אדם
היחיד שעוד מחבב אותי קצת. "היי! מה קורה?" שני תמיד טענה שהיא
אוהבת לדבר איתי, ששיחות איתי מאוד מעניינות. היא סתם מנומסת
ולא רצתה שאני ארגיש רע עם עצמי. אני עושה הדבק להודעה
הדיכאונית. שני מנסה לעודד אותי.
אני לוקח את האקדח שמונח שם, ליד השעון, ידעתי שהרגע הזה יבוא.
השעה 11:59, כמעט חצות. אני חושב שגם בולנטין אמורים להתנשק
בחצות. אני מנשק את האקדח נשיקה ארוכה, לנצח כשאני חושב על זה.
להתנשק זה באמת כיף...