רוחות של הבית בלילה
בין הקירות
התקרה כל כך גבוהה
הבית ישן,
כל כך ישן.
אולי הקול של אמא
שנישא בתמימות שכזו מבעד לקיר שלך,
הרחב והחשוף.
אולי הקול של אבא,
עבר את המרפסת,אבל בכל זאת קרוב מדי
מתערבבים עם הקולות של הבית
ושל הרחוב
ושל הקירות.
שואבים  את כל החום,
לבנים,תמיד לבנים.
השתרעי על הרצפה
התגלגלי עליה
את רק תמשיכי להיות קפואה,
עדיין נושמת,
ועם כל נשיפה תתקררי יותר
והבית רק יגדל.
אולי זה, אולי זה מה שעשה אותך נמשכת,אפורה ורדופה
ומשוגעת, קצת משוגעת.