את לבד בגשם הראשון
בחוץ, שם ברחוב על הכביש
שרה את עצמך לשגעון
תוהה אם מישהו מקשיב.
אבל אני שומעת
דווקא אני שבגללי כל הכאב
כן, עכשיו אני איתו, אבל את יודעת
לפעמים הוא נזכר בך ומתעצב.
הגשם הראשון כאילו לא מפסיק
את נכנסת למיטה ומתכרבלת עם הדובי
מקשיבה לגשם שדופק לך בחלון
בוכה את עצמך לשיגעון.
אבל אני רואה
כן, אני שמתכרבלת איתו
אני שבגללי הוא עזב
יודעת שלך שייכת אהבתו.
ואת יודעת שאחרי הלילה הזה
עוד יבואו הרבה לילות של חורף
ואת פוחדת שלא תצליחי לעמוד בגעגועים
שתקפאי מהקור שבפנים.
אבל אני שומרת עלייך
כן, דווקא אני מכולם
אני שיודעת כמה קר להיות לבד בחורף
ובזכותך כבר לא לבד.
את מתעוררת לתוך בוקר של גשם
שאפילו החזאים לא חלמו שימשיך
והוא דווקא בעונת מעבר מבולבלת
מתעקש לרדת, וכן הוא מכאיב.
ואני יודעת, כמה שאני יודעת
שהוא כל-כך מכאיב
ומתפללת רק שתזכרי שאחרי כל חורף
תמיד מגיע האביב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.