|
אני נכנסת לעיר לבנה
עם הרבה אבנים
עד שמצאתי את האחת שלא ביקשתי אחריה
אני מדברת לאבן
כתוב עליה " אתה תהיה תמיד בליבנו"
אני מנשקת את האבן
כתוב שם 1922-2003
אני מלטפת את האבן
וכתוב תנצב"ה
אני שמה אבן על האבן
לוחשת לאבן
מוחה דמעה על האבן
כולם מסתכלים איך אני מתרגשת מאבן
אבן מסכנה אחת
עם כתובת אחת
אבן שהייתה פעם מישהו שאהבתי
אבן שעד לפני שלושים יום הייתה בן אדם
מוקדש לסבי, יעקב אריה ולרשטיין , שהיה האדם הכי קרוב אליי.. |
|
|
דינו, תשמע
רעיון. אלו פה
בארץ, יש להם כל
מיני שטויות
כאלה כמו שאסור
לשים פפרוני על
הפיצה, או ברווז
בשמנת על הפסטה.
כן, דפוקים, אני
אומר לך.
אז תשמע - שמתי
יד על הרופא
הגנטי ההוא
מפדובה. הוא
הולך לשבט לי
תרנגולת חלבית.
דינו, אנחנו
הולכים לדפוק פה
קופה!
המפיונר
הקומפולסיבי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.