אני נכנסת לעיר לבנה
עם הרבה אבנים
עד שמצאתי את האחת שלא ביקשתי אחריה
אני מדברת לאבן
כתוב עליה " אתה תהיה תמיד בליבנו"
אני מנשקת את האבן
כתוב שם 1922-2003
אני מלטפת את האבן
וכתוב תנצב"ה
אני שמה אבן על האבן
לוחשת לאבן
מוחה דמעה על האבן
כולם מסתכלים איך אני מתרגשת מאבן
אבן מסכנה אחת
עם כתובת אחת
אבן שהייתה פעם מישהו שאהבתי
אבן שעד לפני שלושים יום הייתה בן אדם
מוקדש לסבי, יעקב אריה ולרשטיין , שהיה האדם הכי קרוב אליי.. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.