מישל. התאהבתי בך, זה פשוט מאד. לא ראיתי אותך כבר שלושה
חודשים בערך, מאז היום ההוא במגרש הכדורסל. התחבקנו, והבטחנו
לשמור על קשר, זוכרת? היום שמעתי את השיר "מישל" של איזה זמרת
שוודית, נראה לי, היא שרה שם על נשיקה לפני תשע שנים. אני
מקווה שבעוד תשע שנים פחות שלושה חודשים אני כבר לא אחשוב
עלייך יותר. בהתחלה הצפת את מחשבותי, העור השזוף שלך, מהטיול
ליוון, השיער הקצר, מהודק לרוב בגומיה שיוצרת קוקו מינימלי
ומושלם. עכשיו אני חושבת עלייך רק מידי פעם, ומתגעגעת, אני לא
בוכה, רק רוצה לראות אותך לידי, ניסע באוטו לאיזה בר חשוך
ורועש בתל אביב, אני אתן לך יד, ואחבק אותך, ואז נחזור לבית
שלך, ונעשה אהבה. את זוכרת שנישקת אותי, בעדינות, באהבה ואמרת
שזה לא יעבור את הרגע ההוא, ושזה עושה לנו טוב לקצת ואז חוזרים
לשגרה ולנורמטיביות, וכן, האמנתי בזה ואני עדיין חושבת שעשינו
את הדבר הנכון. אז בבקשה תסבירי לי למה אני לא יכולה להפסיק
לחשוב עלייך, מישל.