הכל התחיל ביום שטוף שמש. אני יודע שזו נשמעת כמו התחלה נדושה,
אך זו באמת היתה ההתחלה, לא משנה מה דעתכם בנושא.
מכל מקום, לא בזאת עסקינן. עסקינן בצורתו החדשה של מערבל
המזון. לא, אין זה סיפור על מעצבי כלי-מטבח. המערבל פשוט היה
שבור. (כן, זה מה שקרה באותו יום שטוף-השמש.)
באופן נורמלי, לא הייתי טורח לציין שהמערבל נשבר, פשוט שהוא
נשבר בדיוק באותו היום שהיה בו צורך - והרי אין אנו משתמשים
במערבל מדי יום-ביומו. בדרך-כלל, שוכב המערבל בארון, ולא עושה
דבר. והנה, דוקא באותו יום בו הצטרכתי את המערבל, נגשתי כדי
להוציא אותו מן הארון, והוא נפל ונשבר. והרי זה חוסר מזל
משווע, שמכל הימים, דווקא ביום זה הוא נשבר. אולי עולה בדעתכם
המחשבה, שבעצם אין זה מפתיע כלל, כי ביום מן המניין אין אפשרות
שהמערבל ישבר, משום שהוא מונח באין מפריע בארון. לדעתי על כל
פנים, מדובר במחדל חמור. (העשוי לרמז על כך שאין אלוהים, אולם
קצרה היריעה מנושא זה).
זהו, רק רציתי לשתף אתכם בכך.

נ.ב.  
אם לדעת מישהו מכם אין לומר מערבל מזון כי אם מעבד מזון,
שיבדוק את העניין עם האקדמיה. אותי זה לא מטריד.