היום התחיל האפור מידי חשבתי לעצמי בבוקר שקמתי, הצצתי לחלון
וראיתי את עץ האבוקדו בגינה מתאמץ לשמור על זקיפותו. היה מיותר
לקום מהמיטה, אלא שחשבתי שעדיף לקום לפני שארגיש שההיתנוונות
חדרה כבר לעצמותי אחרי שהספיקה סופית להשתלט על שרירי גופי.
הייתי מסתגר בחדר אילולא הצטרכתי לגשת למרפאה בערב, כדי לקבל
אישור רפואי על מצבי הבריאותי שהתבקשתי להביא לראיון עבודה.
חשבתי שאם אבוא בשעה  18:00, שעת פתיחת המרפאה לא אצטרך לפגוש
את פרצופם של חכמי הכפר, זקני הכפר שכבר קיבלו מנוי חינם על
התמדה בלהגיע למרפאה. אך כמובן שטעיתי הרי כמוני גם הם חושבים
שאם יגיעו בזמן לבטח יכנסו ראשונים, ויש כמובן את אלו שבאים
מוקדם יותר שיהיה להם פור.
החנתי את הרכב כיביתי את המנוע, ואז התחיל הגשם לטפטף בחוזקה
על שימשת הרכב שדרכה ראיתי במטושטש את זקנות הכפר מחכות עם
מטריות, מכורבלות בעצמן ונילחמות ברוח בפרצוף חמור סבר. הרופא
כרגיל איחר מלהגיע. אז הינחתי לעצמי להפעיל את הרדיו לשמוע עוד
כמה צלילים אחדים עד לפתיחת המרפאה. כשהוא הגיע נכנסו כולם
והתחלתי להצטער שלא נידחפתי ראשון לחדר הרופא שלא אצטרך להיתקל
בהן יותר מידי, אך זה היה מאוחר מידי.
חיכיתי.
"שלום מה שלומך?"
"בסדר" השבתי זאת היתה אישתו של האחראי על הבית כנסת שלא מזמן
קיבל התקף לב.
מיד ידעתי שזה מתחיל שוב, המבטים האלו.
בכל כפר יש את המשפחה הזאת שיש לה כזה סיפור שהיא היתה מעדיפה
לקבור אותו מתחת לאדמה ושאיש לא יזכור, אבל לא רק שלא שוכחים
אותו אלא מזכירים לך אותו בכל פעם שיפגשו בך, בפרצופים
הרחמניים ובחציי משפטים שנבלעים בסופם בהטעיית הראש ימינה
ושמאלה ושוב ימינה.
אף פעם לא חשבתי שאני יהיה שייך למשפחה כזאת.
למעשה אף אחד לא חושב שהוא יהיה שייך .
היא הסתכלה עלי במבט סורק, בודקת שוב איך אני נראה בעינייה
הכחולות והמכווצות מזיקנה.     פתאום היא העיפה מבט לעבר הדלת,
שהיתה פתוחה.
"תסגור את הדלת נורא קר" היא אמרה לבחור שהגיע פתח את הדלת אך
נשאר בחוץ. בעלה הקפוא הסתכל עליה במבט רחום וחזר לבהות בדלפק
התרופות.
"יש אוויר טוב בחוץ" הוא השיב
"אז תישאר בחוץ ותסגור את הדלת אתה לא רואה שהוא קפוא."
"בכלל לא קר כלכך ובעלך בחור חזק"
"כשתיהיה בגיל שלו גם לך יהיה קר"
הזקן בסתכל בהם וניזכר איך היה כשהיה צעיר וחזק לפני שהקמטים
התלבשו על פניו וגרמו להן לרעוד. הוא היה מלך הכפר כולם העריצו
אותו, מה ניהיה ממנו אשתו דואגת לו שלא יאכל יותר מידי בשר כי
זה לא טוב ללב והזמן מתקצר וסוגר עליו.
"נכון?" הבחור פנה לזקן. הוא חייך אליו מנסה להסתיר את
חולשותיו.
"טוב תסגור תסגור קר לי!" רטנה הזקנה. הוא סגר את הדלת ואז היא
הסתכלה עלי שוב כדי לסיים את הסריקה. ואז היא אמרה "אני זוכרת
אותך מאז שנולדת אפילו את התאריך לידה שלך אני זוכרת." אף פעם
לא הבנתי איך הם זוכרים הכל. "איך גדלת איזה יפה נהיית, ממש
כמו אבא   שלא נדע." זה התחיל שוב.   אבא שלי היה חקלאי, איש
חזק וגדול מידה עם צחוק עגלגל שכולם אהבו.
איש לא ידע או חשב שיתלה את עצמו במטע האבוקדו בגלל חובות
וישאיר את ילדיו ואישתו המומים ופעורי פה בצהריים אחרי העבודה
ובית הספר.  היית אז בן 12 חזרתי מבית הספר ורצתי לשחרר את
בינגו, לרוץ איתו במטע ולהביא לאבא סנדוויץ שאמא הכינה.  ואז
ראיתי אותו מתנדנד כשחבל כרוך סביב צווארו והוא מחובר לעץ
אבוקדו גדול דיו כדי לסחוב את משקלו. מאז כבר עקרנו את כל עצי
האבוקדו, חוץ מאחד שאני ואבא שתלנו בגינה.
"אבא שלך היה רזה ויפה כמוך שהיה בגילך."
חייכתי במבוכא ידעתי שאין דרך לצאת מזה אלא אם הרופא יחליט
להעביר אנשים יותר מהר, אבל איכשהו חוק מרפי תמיד פועל, לכולם
לוקח שנים לצאת ואתה תמיד תצא תוך 3 דקות.
"אני זוכרת איך הוא היה בא עם עמוס שלי ואומר "רוזה יש עוגת
שמרים?" כשהוא מלא בבוץ, מריח מסולר מהטרקטור הישן ועם חיוך
מאוזן לאוזן ועם חיוך כזה איך אפשר לכעוס עליו על כך שליכלך לי
את כל המטבח... אהה הוא אהב מאד את עוגת השמרים שלי."
עמוס היה החבר הכי טוב של אבא, אבל הוא עזב את הכפר וגר היום
בתל אביב, יש לו איזה חברת היי-טק או משהו.
חיכיתי שיגיע תורי אני הבא בתור וקיוותי שהוא יצא מהר לפני שזה
יתחיל שוב.  איכשהו נענו בקשותי והאיש יצא.
"טוב להיתראות" אמרתי "שיהיה לך ערב טוב" ונכנסתי מהר לפני
שהיא תספיק להגיד לבעלה להביט בי ולראות איך אני דומה לאבא
שלי.
אחרי שיצאתי מהרופא הלכתי לאוטו, הגשם כבר פסק, נשארה רק שכבת
מים דקה על השימשה שירדה מהר עם הפעלת המגבים. הפעלתי את הרדיו
כדי שיהיה לי מוזיקת רקע למחשבות שעברו בראשי אחרי מה שעברתי
עכשיו.  הגעתי הביתה, נכנסתי לחדר הבטתי החוצה,  הכביש היה
רטוב ושקט מהגשם והחזיר בוהק צהוב ממנורות הרחוב.  הבטתי בעץ
האבוקדו, גדול וירוק, נח לו מהרוח החזקה והגשם ששטף אותו, עוד
המשיך לטפטף מים מעליו על הארץ עצמתי את עייני נשמתי נשימה
ארוכה והוצאתי, סגרתי את תריס החלון שדרכו הוא נראה
עץ האבוקדו.