[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני מרגישה רע,
              מה זה רע?!
              אני מרגישה איום ונורא.
              מאז את הבית בדממה עזבת,
              תודה על הכל לא אמרת,
              אפילו לילדה לא נשקת,
              פשוט קמת והלכת.


             
               אני מרגישה נורא,
        על שלא ידעתי מה לענות לילדה,
                שאותי שאלה:
            "אמא, איפה אבא?"
                עניתי-בעבודה.
             את משקרת, את משקרת!
               בוכה, צעקה עליי הילדה.
                    שאלתי אותה-למה?
               "אבא תמיד נותן לי נשיקה,
               לפניי שהוא הולך לעבודה".
          בוכה, ענתה לי הילדה                              
                   

             אני מרגישה איום ונורא,
           על כך שכל זה קרה בגללך.
               הילדה שלי הטובה,
               לא מאמינה לי יותר,
                     לאף-מילה.

              אני מרגישה כל כך רע,
            בלבי פנימה ריקנות נוראה.
             אני לא יודעת, מדוע ולמה
                 פשוט קמת והלכת?
                         
               אני מרגישה חסרת אונים,
                 מול חיינו המפוררים.
            לו לפחות היית מסביר ואומר,
           מדוע אינך יכול להמשיך כך יותר.
         
               אני מרגישה חלל בפנים,
          עד עכשיו הרגשתי שאנו אוהבים.
             אפילו החברים בנו קינאו
                    ואמרו:
           "תראו אותם-ממש זוג יונים."
            היינו ממש זוג לדוגמא,
                    אך עכשיו -

               אני מרגישה מבוזה.
          כל הרואים אותי - בראשם נדים
                  ועליי מרחמים.
                  הם אומרים:
             "ראו את זאת האישה
          אחרי כל מה שבשבילו עשתה,
                עזב אותה ואת ילדתה."
        (כאילו שהילדה אינה גם שלך.)

              אני מרגישה מר ורע,
             שואלת את עצמי ותוהה,
        האם הייתי אישה כל כך גרועה?
      האם כל מה שעשיתי, כאילו לא היה?
                   הריי אתה יודע כי:
                   את  הבית טיפחתי,
                    את הרצפה מירקתי,
               את הספרים  כחיילים סידרתי
                    ואת המצעים כמו בצבא -
                      על המיטה הנחתי.
                     בישלתי, כיבסתי וגיהצתי.
               לילדתנו הקטנה -שמלות תפרתי
              ולך את עבודת "המאסטר" הדפסתי.
                       בנוסף לכל -
              כמזכירה במשרד עורכי  דין - עבדתי
                         ואתך שכבתי.
             יש האומרים כי ממש "אשת חיל" - הייתי.

                          אני מרגישה דחויה.
               על אף האמרה: "אשת חיל מי ימצא",
                  נטשת אותי כי אני נראית "נורא".
                          ממש שמנה,
                 עור פניי אינו מתוח ומבריק כפי שהיה,
                 בשערי, פה ושם הופיעה שערה לבנה.
                     אני כבר לא אותה "חתיכה",
                 כמו שהכרת אותי, אז -שהייתי צעירה.
                       אתה נשארת,
                       כפי שהיית,
                       "חתיך" וזקוף,
                      ממש "עלם חמודות".
                      אך בפנים השתנית,
                    אינך  יותר אותו האדם,
                    היודע לאהוב, כמו פעם.

                      אני מרגישה נבגדת,
                ציפור קטנה לי מדי פעם לוחשת:
                      לשוק "הבשר" יצאת
                   ובחורה "מזדמנת" צדת.
                      "חתיכה" יפה וזוהרת,
                       "לפלירט" חד פעמי -
                        בחרת כל פעם אחרת.

                    אני מרגישה חרדה וחוששת
                    לאותה צעירונת שמתאהבת.
                         בך הגבר בן בלי- גיל,
                         איש מרשים ומשכיל.  
                    כאשר שיחקתם משחקי אהבה,
                         אותה "חתיכה" לא ידעה ,
                    כי השארת מאחור אישה וילדה.  

                        אני מרגישה  אשמה מעט.
                    על שלא רצתי ברחובות עם לפיד ביד.
                לא נכנסתי  בשערי   הבתים וצעקתי:      
 הזהרנה בנות  הנעורים
מפני איש זה המכה אתכן בסנוורים.
אין הוא כפי שנראה באורות הכרך הבוהקים,
חייכן, אינטלגנטי ומאיר פנים.
זה מה שכולם רואים.
הוא השאיר , מאחוריו חיים קודמים ,
אישה, ילדה, ועזב אותן בלי הסברים.
אך למרות כל הקשיים
אני מרגישה  כי אשתקם.
את ילדתנו שזנחת
לבד אחנך ואגדל
ואת תצטער שלא נשאת
איתי בזה הנטל.
היא תהיה לתפארתי
ולתפארת מדינת ישראל
כי  פרס נובל  תקבל.

אני מרגישה עכשיו הקלה,
אעשה ה כל למען ההצלחה.
את השומן מגופי  אסיר לתמיד,
אתלבש לפי האופנה ואשנה תדמית.
ארשם למכללה וארכוש השכלה,
אהיה אשת חברה מצליחה.

אני מרגישה כי אמצא חן
ואלי אף אתחתן ואבנה לי קן.
אך כל זה פחות חשוב,
העיקר שאחזור לעצמי שוב.
שאוכל להנות מיפי  נוף
ובשפת הים לקרא ספר טוב.

אני מרגישה  כי אז אקרין רגיעה,
ובאמת אהיה מאושרת ושמחה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שלום חבר



ביל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/2/03 1:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לאקוש ד.מ

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה