משהו מתפוצץ בשמיים
תחנה מרכזית בחצות.
לילה מכושף, יש שקט  עצוב.
ורעש של טיפות חזקות, כמעט אנושיות,
בחצות.
היא לא יודעת לאן היא הולכת,
לבכות בחצות.
היא שואלת מישהו איפה יש בית, והאם הוא קיים.
ואם מותר לה בכלל להיות שייכת.
אני רוצה חיבוק בחצות.
ברקים ורעמים וערפל היום.
היא משתדלת לחפש את הירח
בחצות
נוגות אצבעות קרות באוויר, מציגות לב,
קפוא מאוד שזה שורף.
כמעט טובעת בחצות.
היא שואלת את הגשם שאלות , והוא לא עונה.
היא משוגעת.
תמיד.
לא רק בחצות