שברתי את שתי הרגליים .
את הרגל השמאלית שמתי על פסי רכבת .
באותו הערב שתינו קצת הרבה .ואז ניהלנו ויכוח מעניין. על
זוגיות . זה התחיל מזה ששמנו לב שבחדר ,איפה ששתינו יש שתי
מנורות. זה נראה קצת מוזר. למה? אני אסביר כשאני אשתה . ואז
התחלנו לספור כמה דברים זוגיים יש לבן אדם הממוצע: ידיים
,עיניים... משום מה נראה לי שזה קצת יותר מדי. באופי שלי אני
מדענית, ואז החלטתי לערוך ניסוי -איך אוכל להסתדר נגיד אם יהיה
לי רגל אחת .
נורא לא נוח לשכב על פסי רכבת , במיוחד כשאני לא יודעת מה הוא
לוח הזמנים של הרכבות . נרדמתי.
ואז כשחלמתי על ארנבי  הסיני הממזר, שמעתי רעש מפתיע והרגשתי
שכל גופי רועד .לפני שהבנתי מה קורה ומה בדיוק אני עושה פה
בכלל ,הרגשתי כאב נוראי ברגל השמאלית .אה ,נכון !חדר ,וודקה
,זוגיות ,ניסוי..  שניה לפני שאיבדתי את ההכרתי ,הבטחתי לעצמי
שלא אשתה יותר. לא ידוע לי כמה זמן נשארתי ללא הכרתי היקרה,
התעוררתי מזה שהרגשתי שמישהו מריח אותי ,מישהו בעל אף רטוב
וקטנצ'יק. פתאום שמעתי הרבה אפים קטנים נושמים מהר מהר . אלה
היו הקיפודים .הם הריחו את האדרנלין שנשפך אל תוך הדם
האלכוהולי שלי .ואני כבר חלמתי שאני מתעוררת במיטתי כשארנבי
הסיני בא ומנשק אותי .
טומוצ'קה! אבל אלה היו הקיפודים .כאשר חשבתי על זה לא הצלחתי
בו-זמנית להתרכז ולהישאר בהכרה ,ואז שוב התעלפתי.
כשמחשבות נעלמו ,חזרתי להכרתי -הכל השתנה :לא פסי רכבת ,לא
אדרנלין ולא קיפודים , אמנם ההרגשה נשארה. שכבתי בביתי ,בדירתי
,במיטתי, מתחת לשמיכה ,כאשר ראשי מונח בזהירות על הכרית
.והפעם, שמעתי את  האפו הקטן של הארנב הסיני ולא קיפודים
פראים.
נורא רציתי לשירותים. כאשר ניסיתי לקום ,כאב פתאומי התעורר
ברגלי השמאלית ועבר כברק דרך כל הגוף והתפוצץ במוחי . אז
נזכרתי מה קרה אתמול ,אך את הקטע עם הקיפודים לא  כל כך הבנתי
.  מה אנשים לא עושים כאשר הם צריכים לעשות בדחיפות את הצרכים
שלהם . הייתי עוד שיכורה מאתמול ורק מחשבה שאני צריכה לסחוב את
גופי אל המטרה הרצויה גרמה לי לבחילה . ואז החלטתי ,שאם פעם
אחד אשתמש בשירותים של הארנב הסיני ( ארגז חול ) הוא יסלח לי .

הארנב הסיני התיישב בדיוק מולי ובאמינות רבה ציפה במעשיי. מבטו
נעשה ציני , הוא הסתובב ועבר עם זנבו הארוך ליד האף שלי והלך
להתאבד בתליה .
זחלתי חזרה למיטתי . התקשרתי לעבודה ואמרתי שיומיים - שלושה לא
יצפו לראותי שם עקב תקלה פיזית.
אחר כך התקשרתי לקופ"ח ( לא היה לי שום סיכוי להגיע לשם בכוחות
עצמי , אני גרה בקומה רביעית ) וביקשתי ביקור ביתי .
למחרת הרופא הגיע . על המקום שם לי גבס , חתם על טופס מחלה
לשבוע . בזמן הזה הייתי אמורה לקנות מקל הליכה ועוד חודשיים
שאני אבוא אליו והוא יוריד לי את הגבס .והלך.
הארנב הסיני יצא מהמטבח , הוא לא התאבד משום שלא מצא חבל .
נתתי לו 100 ש"ח ושלחתי אותו לקנות לי מקל הליכה . ומה ? הוא
חזר רק למחרת . בלי מקל ,ובלי כסף. בטח בזבז אותו על איזו
ארנבה סינית . מניאק !
הייתה לו עוד חוצפה לטעון להגנתו שמקל מטאטא מספיק טוב בשבילי
.צעקתי עליו , הוא נעלב והלך להתאבד ביריה .
התחלתי להתהלך בדירתי עם המקל . מה אני אגיד ,זה לא רעיון גדול
. טוב הרופא יודע מה הוא אומר .  ביום שלישי קמתי לצליל המעצבן
של השעון המעורר . התכוונתי בשיא הרצינות להתייצב בעבודה . אבל
זה לא מה שהיה צריך לקראות .
יצאתי מהדירה והלכתי . לאט לאט . מדרגה מדרגה . בקומה השניה
איזה בן אדם טוב זרק את הקליפה של הבננה , עליה הייתי אמורה
להתחלק ולהתגלגל כחצי קומה. וזה בדיוק מה שקרה .  חשבתי שאני
אמות מרוב כאב. כמובן שבנפילה הבומבסטית הזו אחד חלקי גופי
נשבר .ונחשו מה ? הרגל הימנית . אך מצד שני נשארתי אופטימית :
הרי לרוב מזלי רגלי השמאלית עטופה בגבס , אחרת גם היא הייתה
נשברת ,נכון?
אך יותר מרגל השבורה הטרידה אותי המחשבה שעלי לעלות בחזרה
לדירתי . שזה שתי וחצי קומות . חצי קומה זה 12 מדרגות . חשבון
פשוט : 60 מדרגות !לא פחות ולא יותר. בכל זאת הודיתי לגורלי על
כך שאיני גרה בקומה החמישית או שישית . או.קיי, אז עכשיו עלי
לזחול 60 מדרגות על המרפקים . תחשבו רגע , 60
מדרגות ! בזחילה ! על המרפקים ! אך לא הייתה לי שום ברירה ,
גרתי בבניין ישן באלנבי ,

כמעט ולא היו לי שכנים , רוב הדירות היו משרדים . ובכן , לא
היה  לי שום סיכוי שמישהו יעבור שם בשעה הקרובה .  את שלוש
המדרגות הראשונות עברתי מלאת מרץ , מה שהיה אחרי ניתן לתאר
במילה אחת : סיוט .
הייתי מעדיפה , לו הייתה לי ברירה, לעשות טירונות בגולני ,
כולל מסע .
הארנב הסיני סחב אותי למיטה ( הוא לא התאבד משום שלעולם לא היה
בביתי אקדח , והוא ידע על זה ). מניסיון השלישי הצלחתי להגיע
לטלפון , התקשרתי לרופא , כשהוא שמע במה מדובר , הוא התרגז
נורא ואמר שאני אפסיק לבלבל לו את הביצים ולא אעז להתקשר אליו
עוד , אחרת יגיש נגדי תלונה על הטרדה מינית . רציתי לייעץ לו
לפנות לטיפול פסיכיאטרי , כי היום מרפאים כמעט הכל כולל פרנויה
, אך הוא ניתק.  תוך שבוע וחצי חיסלתי כל מה שהיה במקרר
ובארונות . פיתחתי כושר מדהים בזחילה , והתחלתי לסחוב את עצמי
בעזרת כיסא : העיקר זה לעמוד , אחר כך לדחוף את הכיסא לחצי מטר
קדימה , לעביר את המשקל לכיסא ולסחוב את הרגליים . וככה כל צעד
.
איכשהו הגעתי לבנק , שילמתי חשבונות . אחר כך הלכתי לסופר
קניתי סיגריות , אוכל , והזמנתי משלוח . (כמה נוח זה בימינו !)

עברו חודשיים , מה אני זוכרת מחודשיים האלה ? פיטרו אותי
מעבודה , ארנבי סיני גדל  ב2-ס"מ ,הזמנתי משלוחים ושילמתי
בשקים . בסוף החודש התקשרו אלי מהבנק וביקשו לכסות את המינוס .
החלטתי שהגיע זמן להפסיק להתבטל ולמצוא עבודה .
התקשרתי לרופא והזכרתי לו על קיומי , זה כל מה שהספקתי להזכיר
לו ,כי הוא קילל אותי קללות של קומתיים וניתק.
או.קיי,מה הסיפור להוריד גבס ? לקחתי פטיש  הרמתי אותו והורדתי
בכל כוחי על הרגלי השמאלית המסכנה .אין תגובה . חזרתי על
הפעולה . מניסיון שביעי הגבס התחיל להתקלף . הוצאתי אל  האור
את הרגלי העייפה , היא הייתה לבנה כמו שלג ולא הייתה עליה שערה
אחת ( אז המצאתי שיטת אפילציה חדשה ) . ניסיתי להזיז את
האצבעות לא הצלחתי . איבדתי את כל הקואורדינציה שהייתה לי.
כשרציתי להזיז את האצבע  האמצעית , האצבע הגדולה הייתה מתרוממת
למעלה והייתי מצליחה להורידה רק בעזרת פטיש .
אז לפתע קלטתי שאצלי הפטיש הוא כלי מספר אחד. כשקמתי והצלחתי
לעשות שני צעדים הראשונים ללא כיסא ההליכה , גיליתי שבהליכה
כפות הרגליים נכנסות אחת בשניה , כי בעצם רגל השמאלית היא
בזוית של 45 מעלות  ימינה ורגל הימינית בזוית של90 מעלות שמאלה
. לא  הכי נהניתי לגלות את זה .
הטלפון האחרון שקיבלתי היה מבעל הדירה שדרש תשלום עבור
חודשיים. למחרת ניתקו לי את הטלפון, שבוע אחרי זה את החשמל .
התחלנו לצוד : הייתי מכניסה את הארנב הסיני בשכית ומחפשת
ציפורים , כשהייתי רואה אותם ,הייתי מתקרבת אליהם כמה שיותר
קרוב ואז משחררת את הארנב הסיני והוא היה מכסח אותם באכזריות
האופיינית ליוצאי סין . פעם , תפס 4 ציפורים בהתקפה אחת .
את הירקות הייתי אוספת בשוק הכרמל אחרי סגירה . לצוד היינו
הולכים לרוב בכיכר דיזנגוף , איפה שכל הזקנים הנחמדים יוצאים
עם הכלבים המעצבנים שלהם ואלה שבלי כלבלב גוסס , היו מאכילים
את היונות בפירורי בייגלה מיובש. פעם אחת הם ניסו להרביץ לי ,
כמה שהם צעקו עלי , אמרו שאני פושעת וברברית. איך אני מעיזה
לצוד יונות ? ואז , כשהם הפילו אותי על הרצפה ומישהו הרים מעל
ראשי מקל שכבתי שם חסרת אונים התבוננתי בשמיים הכחולים וחשבתי
לעצמי  למה לציפורים יש זכות לאכול ולי לא ?
תארו את המצב. ואז הייתה הפעם היחידה שביקשתי נדבה . הייתי
צריכה 10 שקל בשביל לקנות טלכרט. בשביל להתקשר למשרד הרווחה
בתקווה שיעזרו לי  . אולי . התקשרתי ל- 144 ( אפשר להתקשר לשם
מטלפון ציבורי , אפילו בלי כסף ) , השגתי את מספר הטלפון של
משרד הרווחה , התקשרתי אליהם וביררתי את הכתובת . אמרתי לעצמי
" בהצלחה " והלכתי .  ציפתה לי אכזבה אכזרית : לא באים לשם ככה
סתם , קודם כל פותחים תיק , ואז יש ועדה ועובד סוציאלי תורן
מקבל את התיק שלי , חוקר את המיקרה ואז אם הוא מחליט שעליו
לטפל בו קובע פגישה ראשונה . כל הסיפור יקח כולה חודשיים-
שלושה . בשביל לפתוח תיק , עלי להביא כל המסמכים שיש לי ביום
שני בעוד שבועיים . ומי יתן לי דוגמא טובה יותר של ביורוקרטיה
? שאלתי האם יש טיפול מהיר יותר , ופקידה ענתה לי שלפעמים יש ,
במיקרה חרום . " ומה הבעיה שלך?" : שאלה אותי . סיפרתי
בנאיביות , שאני
מובטלת , אין לי גרוש , אוטו- טו מגרשים אותי מהדירה ...
הפקידה חייכה אלי ואמרה שהסיפור שלי הוא רחוק מלהיות מקרה חרום
. ואז שאלתי אותה איכן אני יכולה להגיש

מכתב התאבדות , וכמה זמן לחכות עד שמישהו יעשה טובה ויקרא אותו
ולפי מה יוחלט האם זהו מקרה חרום ? הלכתי .
כשהגעתי לביתי , הארנב הסיני לא פגש אותי ליד הדלת ,כמו שהוא
נהג לעשות . קראתי לו , הוא לא ענה. התחלתי לחפש אותו , מצאתי
אותו באמבטיה , הוא שוב ניסה להתאבד . והפעם כמעט הצליח לטבוע
, מזל שבאותו יום ניתקו לי את המים . הוא שכב בפינה , רועד ,
לא מיילל , לא קם לקראתי ... התיישבתי לידו, חיבקתי אותו ,
הרגשתי את הלב הקטן שלו דופק וזו הייתה הרגשה משונה . אין לנו
אף אחד , חוץ מאחד לשני. רק לי איכפת ממנו ורק לו ממני . ולו
היה מצליח לטבוע , הייתי נשארת לבדי .. אלוהים , כמה בכיתי !
הבנתי  שלא אסתדר איתו לבד , הוא זקוק לעזרה מקצואית . אז
לקחתי את עצמי בידיים , ובדקתי מה הן האפשרויות שלי . היו לי
שתי דרכים : א) לבקש נדבה ב) לקפל את הזנב ולחזור למוסד האנטי
הומני . בחרתי את הדרך השנייה . הפקידה קיבלה אותי בחיוך
,ואמרה , שדאגה לי , כאשר שאלתי על התאבדות . סיפרתי לה בקצרה
את סיפורי והיא אמרה שכדאי לי לפנות לביטוח לאומי .  או .קיי,
היא יודעת מה היא אומרת . הלכתי לביטוח לאומי . גם שם פגשו
אותי בחיוך , עד ששמעו את סיפורי . התשובה הייתה קצרה : אנחנו
לא מטפלים במקרים כאלה . יצאתי משם והלכתי לאן שהובילו אותי
רגליי,
אמנם שכל רגל הובילה לכיוון אחר , סה" כ התקדמתי . לפתע ,
נעצרה לידי סיטרואן אדומה , והנהג , גבר נאה כבן 45 הציע לי
טרמפ ( הייתי אם חצאית ארוכה , כי כל מי שהיה מעיף מבט על
רגליי היה רץ להקיא, עד כדי כך מראה היה דוחה ) .
התחלנו לדבר , התברר , שאיש הוא נציג " רוטרי " - אירגון
בינלאומי לעזרה . אז אמרתי : " יופי, בן אדם , נפלת עלי
מהשמיים , בוא תעזור לי. " וסיפרתי לו ,בערך, מה קרה לי . הוא
שינה את המסלול ונסענו לעיריה . היה תור של 120 איש לראש העיר
, אך כנראה לאיש שלי הייתה השפעה בדברים : אותנו מר כהן ( ראש
העיר ) קיבל ראשונים .למה בכלל לפנות לראש העיר לא הבנתי , אבל
שיהיה .בפעם הרביעית סיפרתי את סיפורי .
הקטעים שעניינו את מר כהן במיוחד היו קטע עם הקיפודים וזה שאני
גרה בקומה רביעית . הוא הבטיח שינסה לסדר משהו . אני מצידי
הבטחתי שבבחירות הבאות לראש העיר אצביע בעדו . נפרדנו בלחיצת
ידיים חמה .
איש שלי ואני יצאנו  מהעיריה , האיש הציע לי להצטרף לארוחה ,
הרגשתי את הבלוטות הרוק מתחילות לעבוד , (מתי אכלתי פעם
האחרונה לא זכרתי ) אך אמרתי לעצמי : את תוכלי לשבת ולאכול
בזמן שארנב הסיני אולי קופץ מחלון , קומה רביעית .. אמרתי לאיש
" תודה" ואז הוא הקפיץ אותי הביתה ואמר שניהיה בקשר ( השאיר לי
כרטיס ביקור ) .
למחרת התעוררתי מרעש מוזר מבחוץ .ליד ביתי התחילו לבנות משהו .
כעבור שבוע התברר מה : זוכרים את מר כהן ? הוא קיים את הבטחתו
. הוא החליט , שמה שהכי נחוץ לי זה מעלית .קומה רביעית , שתי
רגליים עקומת... הוא החליט , שעליו להקל קצת על הקשיים היום
יומיים שלי , כמו לטפס במדרגות , שבמצבי זה לא הספורט הנעים
ביותר .מאוד נבון מצידו , איזה יופי ! מעלית לכבודי ! זה
שמגרשים אותי מהדירה זה שולי ,
היעקר הכוונות . ואז עלתה בראשי מחשבה גאונית ביותר , כמו
שאומר אמריקאי בשם דייל קרנגי : אם הגורל נותן לכם לימון, תעשו
ממנו לימונדה. הרעיון הגדול הוא , שאני אתקיים בעזרת המעלית !
כמו שהזכרתי מקודם אני גרה בבניין שרוב הדירות הם משרדים ,
ובשעות הצהריים יש עומס רציני במדרגות : פקידים, שליחים ,
וכו'. אז אני אסיע אותם והם ישלמו לי עבור זה . הרעיון היה לא
רע, גם הטיפים שקיבלתי . אז מה שחצי יום אני מבלה במעלית  ,
הצלחתי אפילו לשלם שכר דירה עבור חודש שעבר . הכל היה יחסית
טוב ויפה עד ש...
קיבלתי חשבון חשמל של המעלית . תסלחו לי , היה נעים להכיר ,
תודה על דאגה . אספתי את החפציי המעטים שבינהם כמובן פטיש ,
לקחתי את הארנב הסיני והסתלקתי.
שילכו להזדיין עם הטובות שלהם !
או. קיי , אין לי מה להפסיד חוץ מהארנב הסיני ושפיותי . ביציאה
מהמעלית השכית עם חפציי נקרעה ודבריי התפזרו על הרצפה .ביניהם
מצאתי אאת הכרטיס ביקור של האיש עם כוונות טובות , ולעזור זה
כוונה טובה מאוד בעיניי. נציג של רוטרי , הארגון הבינלאומי
לעזרה , אתם מסכימים שזה נשמע מכובד ורציני .ובכן, אני מודה :
אני זקוקה לעזרה . מה יש לי להפסיד ? אנסה .  התקשרתי אליו ,
כן, הוא זכר אותי , שאל מה שלומי . עניתי . הוא הציע להפגש מחר
באיזה בית קפה בצפון תל אביב . או. קיי, משום מה קיוויתי
שכוונותיו טהורות . טעיתי .
הוא לא התחיל רחוק מהנושא הסופי . הוא אמר שאני נראת לו בחורה
נחמדה . שהוא ישמח לעזור לי . אבל כמו שזה נהוג , אני עוזר לך
ואת לי . ונחשו מה הוא ביקש ממני בתתמורה . לא , הוא לא ביקש
שאני אבשל לו בימי שני וחמישי , או שאני אצביע בבחירות הקרובות
עבור ש"ס . הוא לא ביקש ממני משהו מסובך . כוונותיו היו מאוד
פרימיטיביות . אני לא אתאר את הרגשתי כמו אסון טבע . סה"כ זה
היה די צפוי . ובכל זאת התאכזבתי . מותר לי , לא ?

אז קמתי מהכיסא , הרמתי את החצאית הארוכה עד אמצע המותניים ,
שהוא יראה על איזו נכה הוא התפתה . הוא היה בשוק . ולא מהעובדה
שהרמתי את החצאית . הוא פשוט ניהיה ירוק .  נשארתי מנומסת ,
אמרתי :"היה נעים להכיר ". אמרתי :"תודה". אמרתי :"צ'או" .
והלכתי . שלושה חודשים הסתובבתי ברחבי הארץ . התחיל סתיו . ואז
החלטתי שעלי להמציא איזה מקום להעביר את החורף .  הרעיון
הראשון היה לנסוע לפנימיה , בה למדתי תיכון לפני כשנתיים ,
ולבקש שיתנו לי איזה חדרון ואולי אפילו יסדרו לי איזו עבודה
פשוטה . היה טוב לי בפנימיה , תתקופה מצוינת , מקום נפלא ,
וצוות מקסים .
או.קיי, נסעתי לשם . ניגשתי למנהל הפנימיה . " לא , אני
מצטער,"- אמר לי ," המקום מפוצץ אנשים ." האמנתי לו , הכרתי
אותו היתב , וידעתי שלו יכל לעזור היה עושה זאת ללא היסוס .
קפצתי לחדר המורים להגיד שלום . אמרתי שלום , מה שלומכם , מה
מצב . אמרו לי שלום ,מה שלומך , מה מצב . אמרתי שלום . כשכבר
הגעתי לשער יציאה , שמעתי מישהי קוראת לי . זו הייתה מורה
ללשון , שרה . אשה כבת 50 , קפדנית , מתלבשת עם טעם .
בכיתה שלי לא אהבו אותה מי יודע מה , נתנו לה את הכבוד , אך לא
יותר מזה . לכו תדעו מה השיכולים של בני טפש עשרה .  אז היא
באה אלי ואמרה ששמעה שאני במצוקה , ושאין לי איפה לגור . אמרה
שהיא ובעלה גרים לבד בדירה גדולה והיא מציעה שאני אגור אצלה עד
שאסתדר . בלעתי את לשוני מרוב התרגשות . לא האמנתי לדברים
ששמעו עוזניי. כמעט בכיתי . ידעתי שלא אוכל לקבל את ההצעה
הנדיבה , משום שאם אותי היא תוכל לקבל
אבל מה עם הארנב הסיני ?
לקחתי את מספר הטלפון שלה , אמרתי תודה . עדיין האמנתי שאסתדר
לבד . תזרתי לתל אביב , בפינת דיזינגוף קינג ג'ורג' מצאתי בדיל
" לאקי סטרייק" , הדלקתי אותו .