נשאתי את גופי לבקעת השנהב,
עם שפלות רוח למשמע מכאוביו.
באבדון נשארתי על עץ שרוע,
אל נא השפילי מבטח הצנוע.

לעינייך הלילה השתנה ליום,
במצפוני אשר השארתי דרום.
טובע דומם במעיין דמעותייך,
ועדיין נשרף בתוך להבותייך!

למיסתורין המהול בפנטזיות הנשמה,
האם זו את האשר בה הבשורה?
ועינייך עיוורות לאשר מסתיר ליבי בצלמו!
אך שפתייך.. קורעות את חוזק איטנו!

קשרי בחיים הופרע וניזק.
מבין המציאות ולא אוכל לה.
ועודני נעול שם במרחק.
קיים לעד בחלומות היצירה.