|
נשאתי את גופי לבקעת השנהב,
עם שפלות רוח למשמע מכאוביו.
באבדון נשארתי על עץ שרוע,
אל נא השפילי מבטח הצנוע.
לעינייך הלילה השתנה ליום,
במצפוני אשר השארתי דרום.
טובע דומם במעיין דמעותייך,
ועדיין נשרף בתוך להבותייך!
למיסתורין המהול בפנטזיות הנשמה,
האם זו את האשר בה הבשורה?
ועינייך עיוורות לאשר מסתיר ליבי בצלמו!
אך שפתייך.. קורעות את חוזק איטנו!
קשרי בחיים הופרע וניזק.
מבין המציאות ולא אוכל לה.
ועודני נעול שם במרחק.
קיים לעד בחלומות היצירה. |
|
|
למה רוב
הסופר-הירווז הם
שילוב של אדם
וחיה כלשהי, ואף
פעם לא המציאו
סופר-הירוו שהוא
שילוב של אדם
וחפץ מסוים.
נניח, איש
הסרגל, או איש
המסור, או איש
הכיסא.. (אני
יכול להמשיך עם
זה שעות אבל אני
חושב שהבנתם את
הפואנטה)
המנפיש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.