ועברה הדקה כשעה-כשנה
ועודנו ישן, צלצול-העירו, בקיצו-בהמה
הקיצו למותו, יספר מנוחות עבדים
שרוך עלים עמוקים על פני מרק בצלים
חמוצים (ומתוקים עד לשד) עצמות פריו
ודמותו כשורש מצטיירת על גוף עירום
בולט-לא בולט ממחנק של אבק לא מוכר,
מנוכר
ואיך זה להיות ללא ראש?
ואיך זה לא לנשום אוויר נקי?
אם סיכה בשפתייך תתקע ותיפול
הטיפה
והדם ידמדם כדרכו, ויבוא
וינהר על גאות נפלאותייך
העולה על במה מוכספת כיד
הדמיון האוכלת את בשרך
מלפני דקה כשעה-כשנה
ותמות-לא תמות ממפולת
שלגים אדומים היורדים ממרומים
לידייך קמוטות המילים,
ותשיב את ראשך למקומו
וקינתך תהייה קינתו, לדמותו-למותו
בבוקר
ונסגר. |
