-הלילה עוד צעיר-
אמרה הגברת.
-ימי כימות עולם-
אמר הילד.
הלילה- ליל לבה של תל אביב.
לחיי הגברת יפיפו כורד,
עיני הילד נתקשחו כמלט,
אויר העיר כסן בטל אביך.
הגברת התלבטה. הזמינה שוקו.
הילד השקרן- כוסית של וודקה.
והוא לגם, תוהה: "איזו כוסית!"
היא תהתה: "למה עיניו קשות כה?"
והוא צין קצרות: -עיני צורבות כה.
שניהם שתו כחמורים משקת
והוא שחרר, אגב, קללה רוסית.
"תלך לפסיכולוג"
חשבה הגברת.
"תלכי להזדין"
חשב הילד.
ועוד חשב: "עיניה כה שובות!"
ליל-לב-עיר, כאמור, היה הלילה.
חשבה היא: "די לך!", חשב הוא: "די לך!"
קראו למלצרית. בקשו חשבון. |