טפיף טפוף, טפיף טפוף, כפות רגליים זעירות יחפות רצות על
המדרכה המוצפת. קור כלבים. טפיף טפוף. ילדה קטנה רצה ברחוב
החשוך. גשם זלעפות. שמלתה רטובה עד קצה גבול היכולת, דבוקה
לבשרה. רחש כפות רגליה הרצות כמעט ולא נשמע, טפיף טפוף. טיפות
אדירות מימדים נוחתות על ראשה וגולשות על שיערה השחור, הספוג
כולו. עיניה מצומצמות, כמעט עצומות. היא רצה מהר קדימה, טפיף
טפוף. רעמים אדירים מחרישים את אוושת ריצתה. החושך אוחז בה
מצידיה והיא נאבקת בו, הלאה והלאה.
כל שלושה צעדים היא משאירה מזכרת על המדרכה, טיפת דם קטנה. עוד
טיפה ועוד טיפה, שביל טיפות הדם. הן נעלמות מיד בשלוליות
הגדולות, אין איש מבחין בהן. טפיף טפוף, היא זולגת לדרכה הלאה
והלאה. הגשם מתגבר עוד ועוד, וכבר לא רואים קדימה. מליון טיפות
גדולות ממעל, טיפה קטנה אחת מתחת. ועוד טיפה.
וכבר לא רואים. לחש טפיפות רגליה הולך ומתרחק. טיפות אחרונות.
וכבר איננה. |
