נון סיגל / את ישנה |
אני מנשקך, ומותיר אחרי שובל דק ושקוף מעצמי.
עם הזמן יתפוגג.
קמטים קטנים חורשים את פנייך, כנגד הכר.
הזמן ילטף פנייך, יחליקם, זמן רב יותר ישוב ויחרשם,
וזמן רב עוד יותר ישוב ויפיגם.
קיפלתי את בגדייך, שהשלכת על הרצפה.
ישבתי והבטתי בך, משך שעה ארוכה.
ומגע הצמר השליכני למחוזות עתיד רחוקים
ומגע עורך השיבני לכאן.
סיגריה אחרונה נשרפה ועשנה נמוג
זך ומרקורי מתערבבים.
אני מביט בך, שונה מעט בעיניים גדולות ועצומות
בוחן כל ניד עפעף, כל נשימה.
תוהה על שלוותך ומתקנא לה.
[2002]
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|