קודם כל אמרתי שאפצח בוידוי.
לא, זה לא פשוט וזה לא קל בכלל. זה בכלל פחד שאני סוחב עוד
מילדות, ועכשיו אני מבין גם את מקורו, אבל זה לא ממש עוזר לי
להתגבר עליו.
נדמה, כי על הפחד הזה, לא ניתן בכלל להתגבר, המודעות אליו
קיימת כבר שנים.
אני לא יודע איך אנשים מתמודדים עם הבעיה הזו, אצלי עד היום
כלום לא עזר.
לא יעזור גם כמה שאשנן שאני לא פוחד ולחשוב מחשבות חיוביות
כאלו ואחרות.
אין מצב. פשוט... אין.
הפחד הזה קיים כל השנה, אבל בחורף, כמוהם, גם הפחד ישן.
כנראה שבחורף, גם הם מעדיפים להתכרבל להם ביחד מהקור, לא לצאת
מהבית ולא לחפש לאן ללכת.
אז הם פשוט לא מופיעים.
כשהם אינם למשך תקופה ארוכה, גם המחשבה עליהם מודחקת והחשש נם
את שנתו.
אבל הפחד הרי קיים בפינה אפילה כלשהי, וברגע שהם באים, מספיק
אפילו שרק אחד מהם יבוא לביקור, צץ הפחד ועולה.
האיזון מופר, השלווה מוסרת.
אי אפשר לעשות דבר.
השאלה היא, האם זו בכלל בעיה. האם יש מה לעשות בעניין, או
לעזוב את הדברים כפי שהם, האם יש בכלל טעם לדבר על זה, האם זה
אומר גם משהו מעבר ?
ג'וקים.
עוד לא התחיל הקיץ וכבר 3 ביקרו אצלי, אחרי שכמעט חצי שנה לא
ראיתי את זיו פניהם.
מתי יהיה חורף?



יוני 2000