אף פעם לא הסתכלתי על המצב שלי מפה, הוא כ"כ מוזנח מפה, מאובק,
מלא בציפיות, אלפי רסיסים כלואים בו ורצון.
איזה מצב מזדיין, נימפומני משהו פחד, שונאת שהוא לא יכול לעצור
את היצרים ותמיד גורם לעצמו להידפק עוד קצת.

זה קרה לפני כמה ימים, זין! זה נראה כמו נצח...
באתי לשם כי הייתי חייבת את זה לעצמי, הייתי חייבת לדעת איך זה
מרגיש, לדעת אם יש סיכוי בכלל ועד שמצאתי קצת אומץ, קצת חוצפה,
עד שמצאתי את היכולת לעמוד מול הפנים שלו בלי להחנק
עד שמצאתי את הדרך המושלמת לביים טעות, הכל בשביל כלום.

נכנסנו, אני כולי במחשבות זימה על הפנים המדהימות שלו, מעשים
אסורים בשירותים של האולם עמדו בגדר אופציה, אבל רק בפניי
מסתבר וחבל באמת חבל, למה נראה לי שהוא דווקא טיפוס של סקס
בשירותים ואני, כשאני רואה אותו אין לי אף לא גבול אחד וסקס,
בשירותים, איתו דווקא נראה לי כמו רעיון מצוין.

"שלום כפרע" חיבוק, עכשיו צריך לנשום, הצמדתי את עצמי אליו
בצורה שגרמה לשנינו להבין למה אוויר הוא מצרך כ"כ יקר.
לנשק, לא על השפתיים, על החצי, קרוב לשפה התחתונה, לא חזק
מידי, לא חלש מידי, שיראה כמו טעות ואל תשכחי להגיד אופס
ולחייך חיוך נבוך בסוף. אלה המחשבות שהציפו לי את הראש באותן
שניות
אבל תהרגו אותי, לא יודעת למה הייתה לי הרגשה ממש לא טובה,
אינטואיציה בגרוש הייתי אומרת אבל עדיין אינטואיציה וצדקתי,
חברה שלו הייתה שם.

צדקתי שאמרתי שהוא נראה לי כמו טיפוס של סקס בשירותים, נאלצתי
לשמוע פרטים על זה, נאלצתי לשמוע על כמה שטוב להם ביחד ועל כמה
שהם לא ניתנים להפרדה.

הסתכלתי על עצמי במראה שלך השירותים העלק משוכללים האלה
והרגשתי איך המעט מאוד צבע שהגנטיקה שלי הסכימה לברך אותי בו
נעלם לי מהפנים, איך אני בשניות עוברת למצב רטט כמעט בלתי נשלט
ואיך הדמות שמולי במראה נעשת יותר ויותר מטושטשת.

לא! אני לא בוכה! לא פה, לא על זה.
"ניצן" צעקתי "צאי כבר מהשירותים קיבינימט, אני רוצה לעוף
מפה"
ובעטתי בדלת של התא.

כשיצאנו, ראיתי אותם עומדים בחוץ, הוא מעשן, היא מחזיקה לו את
היד, לא יכולתי שלא לראות את הסרט הכ"כ נדרש של הסיגריה של
אחרי הסקס בשירותים,השירותים העלק משוכללים שבתוכם, בפינה מתחת
לכיור, נשאר חלק שלי מהדבר הזה שנקרא רצון וגם כמה פיסות של
אושר עם טיפות שקופות של אישיות.

שונאת לאהוב אותך  חשבתי לעצמי וניגבתי דימעה קטנה שהתעטפה
בשרוול החולצה הגזורה שלי.