הכרתי פעם בחורה שבשבילה לאהוב זה כמו ללכת לרופא שיניים.
פשוט פחדה להפגע.
בכל פעם שמישהו אמר לה "אני אוהב אותך" רעש המקדח קדח בראשה,
והיא הייתה נזכרת איך בילדותה הסכימה לללכת לרופא השיניים
והרופא הבטיח שלא יכאב, ואיך שהיא סבלה.
אז במקום לאהוב היא בחרה לחבב, אתם יודעים לחבב אפשר הרבה
אנשים.
לבחורה היו הרבה ידידים והיא הרגישה כמו מלכה.
מלכה כמו כל מלכה צריכה להיות מאוד יצוגית, ולהתייצב בהרבה
ארועים חברתיים וטקסים.
בכל מפגש עם אחד מנתיניה הטקס היה קבוע : חיוך מאוזן לאוזן,
חיבוק חזק חזק ונשיקה על הלחי.
אם היית בדרגה בכירה, נגיד אציל, אז היית מקבל נשיקה גם על
הלחי השניה.
בהתחלה כולם אהבו את המלכה וכשהיא הייתה מתהלכת ברחוב הקהל היה
מניף שלטים "וי לוב דה קווין" ועל כל מרכבה הייתה מודבקת מדבקה
שמצהירה על אהבה, אפילו הסוסים היו מאוהבים בה. והמלכה כמו
תמיד הייתה מנופפת לשלום ומחייכת.
אהבת ההמון היא אהבה שיטחית והרי בזה היא הייתה מומחית.
המלכה למען האמת הייתה בודדה והדבר גרם לה לעצבות ולשעמום.
יום אחד אמר לה יועצה "הוצאות להורג זו התשובה, יבוא קהל וזה
מעניין ואז לא יהיה לך משעמם".
חייכה המלכה ואמרה "מהיום כל עבירה עונשה תליה".
לאחר שלא נותרו פושעים בממלכה, הוצאו להורג גם חפים מפשע.
העם הרגיש נבגד ועשה מהפיכה, והמלכה אל חצר ההוצאה להורג
הובאה.
החבל נכרך סביב צווארה, והקהל שאג "מות תומת המלכה".
מנהיג המרד שלף סכין וקירב אל צוואר המלכה, ואת החבל קרע.
"המלכה לא תוצא להורג", צעק וכשדימעה על לחיו אמר : "מי שאוהב
סולח".